מדף הספרים של מתישהו - הספרים שדירגה

אישה עומדת ברחוב חשוך, אלפי קילומטרים מביתה בישראל, ומציצה לתוך בית בעיר צפונית בהולנד: שתי הילדות הקטנות שמעברו האחר של החלון הן בנותיה של בתה היחידה, נכדותיה, שאותן לא פגשה מעולם. במרכז הרומן המבריק הזה ניצבת משפחה קטנה — אימא ואבא ובת; ובעצם, אימא ובת ואבא, בסדר הזה, משפחה שטעויות האהבה שנעשות בה מצטברות אט־אט לדרמה פסיכולוגי

״וידויה של מסכה״ שראה אור ב-1948 הוא רומן אוטוביוגרפי של יוקיו מישימה הנחשב לאחת מהקלאסיקות של הספרות היפנית המודרנית. זה סיפורו של ילד שגדל אצל סבתו השתלטנית בתנאים קשים של בידוד ממשפחתו ומהעולם שבחוץ, המתמודד בכאב עם התחושה שאינו כמו האחרים. הגיבור בספרו של מישימה מגלה את היותו הומוסקסואל, על רקע יפן לאומנית וחבולה שלאחרי מלחמת

בראשית חיינו מישהו מטיל אותנו על חוף ים גדול ואומר: תִצלחו. ביום שבו ויקי מנילה עוזבת את בית הוריה ומהגרת לתל אביב עם בנה הצעיר, נוכחותה מציתה נפשות וגורמת לאנשים סביבה להתמסר לרגשותיהם, מלאכה שהעדיפו לדחות. אבל הגיע הרגע, שכן אי-אפשר לרפרף על שלוליות הכאב; החיים מתקוממים על כך. לאורך 52 ימים בעיר המפלט, שלוש משפחות ושתי טעויות ט

"היום מתה אמא. ואולי אתמול, אני לא יודע" – כך, בשני משפטים קצרים שכבר קנו להם תהילת עולם בתולדות הספרות, נפתח "הזר", הרומן הראשון של העיתונאי והסופר הצרפתי אלבר קאמי, יליד אלג'יריה הקולוניאלית. "היום אמא עדיין חיה" – כך, במשפט קצר אחד שעתידו עוד לפניו, נפתח "מֶרסוֹ, חקירה נגדית", הרומן הראשון של העיתונאי והסופר האלג'ירי כּאמל דאוּד, יל

לאוסקר אף פעם לא היה קל. חנוּן מהגטו שחי עם המשפחה הדומיניקנית שלו בניו ג'רזי, בחור מתוק אך שמן באורח קטלני. אוסקר האומלל, שחולם להפוך לטולקין הבא ולא מפסיק להתאהב נואשות, עלול לא להשיג לעולם את מה שהוא רוצה בגלל הפוּקוּ — קללה עתיקה שרדפה את משפחתו במשך דורות ודנה את בניה לכלא, לעינויים, לתאונות אלימות ובעיקר לאהבה כושלת. חייו הקצ

"קדימה, תנו לי את חותם שלמה." קטב ישוד צהריים הביט בחורבן ששדיו זרעו, פיו פעור בחיוך. אופיר החליפה מבט מהיר עם דניאל. גם אם הייתה רוצה לתת לשד את המגילה לא הייתה יכולה לעשות זאת, כי המגילה לא הייתה עוד ברשותה. אבל היא הייתה זקוקה לעזרתם של השדים. "בסדר, בואו איתי," אמרה אופיר והחוותה לעבר המסדרון שהתחיל להתמלא בצעקות ויריות. "השוטרים

בירח הדבש אמרה תמנע שהיא לא רוצה לחזור משם לעולם. בעלה קרע את כרטיסי הטיסה לארץ והם נשארו באיטליה. אין להם כסף ולה אין עבודה. תמנע מתחננת לפני המורה של בנה שישאיר אותו בבית הספר למרות שלא שילמו לו, עובדת בעבודות מזדמנות, מודדת את הזמן לפי לוח השנה שחולק חינם, אבל במרבית הימים היא מתבוננת בצמרות העצים שמעבר לחומה. כשאציל איטלקי עובר

איך מרגישים אוטיסטים? איך אפשר לדעת מה אנשים – ובפרט ילדים – חושבים או חשים, כדי שנוכל לעזור להם להיות חלק מהחברה? הספר המופלא הזה, שנָאוֹקִי הִיגָשִׁידָה, אוטיסט שמוגדר כאוטיסט בתפקוד נמוך, כתב כשהיה בן שלוש-עשרה בלבד, יכול לספק לנו תשובות לכמה מהשאלות שמטרידות אותנו בקשר לאוטיזם ולאוטיסטים. נאוקי, שלא היה מסוגל לקיים תקשורת

מקס מורדן, פרופסור להיסטוריה של האמנות, חוזר אל הכפר שבו בילה בילדותו חופשה משפחתית על שפת הים. בשיבה זו אל מחוז ילדותו הוא בורח מאובדן שחווה לא מזמן ומתעמת עם טראומה רחוקה. בני משפחת גרייס, שאליהם התוודע באותו קיץ רחוק, צצו בחייו כיצורים מעולם אחר. בני הזוג גרייס, השאננים והבוטים, היו שונים מכל המבוגרים שפגש עד אז. אך ילדיהם התא

הֶפּי וֵלי (עמק האושר) הוא מקום של חלומות וסודות, של שלג וקרח ורוחות. בעיר הקטנה והנידחת הזאת יש לכל אחד איזו פרשה לספר עליה, פרשה של אבדן, געגועים ובדידות. רופא שמבקש להסתלק משם, צעירה שהוא התאהב בה, בת עשירים שנכבשה בקסמי עובד זר. אבל את הֶפּי וֵלי קשה לעזוב, וגיבוריו של פטריק וייט – כל אחד בייחודו – לומדים בדרך הקשה להשלים עם מצבם.