המספר, אינטלקטואל ספקן ואירוני, נוסע ברכבת ממוסקבה לעיירה הקטנה פטושקי לפגוש את אהובתו, ואגב כך אינו חדל לפטפט ולשתות לשוכרה, אם בגפו ואם בחברת הטיפוסים המשעשעים שהוא פוגש בדרך. המציאות הסובייטית שלפני עידן ה"פרסטרויקה" משתקפת במונולוג מבדח, שכולו הומור ש חיים של בוהמיין ושתיין ושנים רבות לא היה לו בית משלו והוא נדד בין בתי ידידי
חשיש בגיל שתים עשרה... הרואין בגיל שלוש עשרה... עיסוק בזנות בגיל ארבע עשרה... סיפור נעוריה של כריסטיאנה פ. הוא סיפור מדהים, שאינו נותן מנוחה. בגילוי לב חושפני, בדייקנות מפתיעה של זיכרון היורד לפרטים, בפשטות נוקבת עד כדי אכזריות, ובבהירות אינטליגנטית להפליא, מתארת כריסטיאנה את כל מה שעבר עליה ב``שנות הסמים`` שלה, עד אשר עלה בידה - שלא כמ
בוקר אחד קמה נערה צעירה ממיטתה ויוצאת למסע תזזיתי של אלימות רצחנית ופורקן נטול רגש, בלוויית אהובה ושותפה היחיד - פוטונובסקי, עובר משומר בצנצנת פורמלין - אדם שהוא לא חי ולא מת. במהילה משונה של קהות, סקרנות ומיאוס משקיפה הנערה המהורהרת וקרת הדם על החיים "מהצד של הסתם", כדבריה, ופועלת מתוך משיכה בלתי נשלטת לצד האחר, המת, שבהם.בתנופת כתי
אנה בלום נוסעת לארץ זרה לחפש את אחיה, כתב עיתון שהקשר עמו נותק. אך העובדה שהצליחה להיכנס העירה, אין פירושה שתוכל גם לצאת-היא מוצאת עצמה במציאות שבה קרסו סדרי החברה וכל דאלים גבר.
בעיר שורר מחסור במזון ורוב התושבים חסרי בית. הרחובות מלאים מהמורות, ובריונים עולים על גלי ההריסות וסוחטים רמי מעבר.
עשרה עד עשרים אחוז מהתושבים מתפרנסי
ישיר, בוטה, חסר - פשרות, לועג לחיים מסודרים, מתפלש בקיא, שוביניסט - גברי, אך גם עדין, לירי, מלא - חמלה, אוהב - נשים. צ'רלס בוקובסקי (1920 - 1994), משורר הביבים והברים, מביא לנו בשורות קצרות וארוכות, בשירים ובסיפורים קצרים את אמריקה שאין בה חלום, אמריקה בה אנשים עובדים קשה וללא - תכלית, שותים את עצמם בייאוש - 'מזדמנים מתחרמנים ומחרבנים'. עוצמת שי
"האישה הכי יפה בעיר" הינו קובץ הסיפורים המטורפים הטוב ביותר שכתב צ'רלס בוקובסקי אי פעם.
קובץ זה הינו הספר שזכה להצלחה - מסחרית וספרותית - הגדולה ביותר באירופה.
30 הסיפורים הכלולים בקובץ, שנערך בידי גייל צ'יארלו, הינם הקצפת שבראש ערמת סיפוריו של בוקובסקי.
צ'רלס בוקובסקי, מי שכונה שיכור, מטורף, פרחח, נחשב כיום כאחד מגדולי סופריה של
נשים אהבו בוקובסקי. אנשים שנאו את בוקובסקי. כשמדובר בבוקובסקי, לא היו צבעי ביניים בין אהבה לשנאה. חייו כמו גם סיפוריו נטו תמיד אל הקיצוניות, אל ההליכה על סף התהום. וחשוב לזכור לגבי בוקובסקי כי חייו היו משונים ופראיים לא פחות מהתיאורים בסיפוריו. בוקובסקי היה לאגדה בחייו כסופר, כשיכור, כמאהב, כמטורף... בעיקר בזכות הרבגוניות וריבוי הפ
"להסתכן בתיאורים הנועזים ביותר, במצבים החריגים ביותר, באימרות המבעיתות ביותר, במשיחות המכחול הנמרצות ביותר, לתכלית אחת בלבד - הלקח הנשגב שעשוי להפיק מהם אי פעם בן אנוש" - ד.א.פ דה סאד ברומן פורנוגרפי ופילוסופי זה מתאר המרקיז דה סאד את סיפור תלאותיה של ז'וסטין, בתולה מהוגנת וצדקת (שלא לומר צדקנית), ואת סיפור מסעה הקצר והמיוסר בעולמו