מדף הספרים של מלאכית אמיתית - הספרים שדירגה

ברבע לשמונה נכנסתי לחצר בית-הספר, אמרתי "היי" ו"אהלן" לכמה ילדים מכיתה א´ שכמו בכל בוקר חיכו לי עם אותה שאלה בוערת – "גלי, את סופרת שכותבת ספרים או שאת סופרת כסף?" – ופתאום מצמצתי בעיניים, כאילו שהכתה בי שמש מסנוורת. האור החזק, כך גיליתי בתום מבצע חיפושים ממושך, נבע מעגיל כחול שנצנץ באוזן ימין של ילדה מכיתה ח´, העונה לשם ספיר. וספיר הי

קריסטי ורייצ'ל נפגשות על המעבורת בדרכן לחופשה באי קסמגשם. הן מיד מחבבות זו את זו. בהגיען לאי הן רואות קשת יפהפייה שחוצה את השמיים ומסתיימת במרכז האי. הן יוצאות לטייל באי ומגלות שבקצה הקשת מוטל סיר שחור וישן. מתוך הסיר משמעות קריאות לעזרה. הן הופכות אותו ומגלות פיה קטנה שהייתה לכודה בתוכו. כך מתוודעות הילדות לארץ הפיות ויוצאות להצי

לילדות מושלמות יש אויבות מושלמות. "יומני הסודי ביותר, היה בסדר היום בבית הספר. למעשה, היה יותר מבסדר. השיער הארוך והיפה של אנג'לינה הסתבך באחד מטריליוני הדברים שתלויים על הילקוט שלה, ואחות בית הספר לקחה זוג מספריים וגזרה יותר מחצי מטר מהשיער הבלונדיני והמשיי שלה, בצד השמאלי של ראשה, כך שעכשיו אנג'לינה נראית כמו הילדה-הכי-יפה-בכל-העו

רעות, בת עשירים מפונקת, חוגגת בניגוד לרצונה מסיבת בת-מצווה ראוותנית ומפוארת. היא רבה עם אמה על כל פרט בתכנון המסיבה – על עיצוב ההזמנה, על התפאורה הצעקנית באולם והבגדים שתלבש (ותחליף באמצע האירוע), הזמר שיופיע והאוכל שיוגש. היא כועסת על הרעיונות יוצאי הדופן שהועלו בגלל הרצון של הוריה להרשים את האורחים. במהלך המסיבה רעות נקלעת באקרא

קוראים לי נסיה. אנא אומרת שמיד עם לידתי היה ברור לה ולאבא איך יקראו לי. בכלל לא היה ספק ולא היו שאלות. כל החיים חשבתי שאני נסיה בגלל נס פעוט וחינני - כמו האמבולנס שלא הגיע בגלל השלג שירד ביום שבו נולדתי. אבל הייתי צריכה להבין כי שם כל כך מיוחד מצדיק סיפור מיוחד- סיפור על נס של חיים שנולדו מתוך התקופה הכי שחורה בהיסטוריה. ודווקא אני, שנ

עֲנָת הִתְנַדְּבָה לְאַרְגֵּן אֶת מְסִבַּת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל אֲגַם וַאֲנִי, בְּנִגּוּד אֵלֶיהָ, לֹא נִדְבַּקְתִּי בְּרוּחַ הַהִתְנַדְּבוּת. אָז מָה אִם אֲגַם הִיא אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל יוֹתָם, שֶׁגָּנַב אֶת הַלֵּב שֶׁל עֲנָת? אָז מָה אִם מִתְחַשֵּׁק לָהּ לַחְגֹּג אֶת יוֹם הוּלַדְתָּהּ הַשְּׁבִיעִי בִּמְסִבָּה בְּסִ

בעונה החמישית, שהיא "עונת הנדידה", משאיות גדולות מגיעות לשכונה וסבלים חסונים פורקים מהן ציוד ורהיטים. זה קורה אצלנו מדי שנה, בחופש הגדול, וכולנו שמחים לקלוט את הילדים החדשים.אבל כשמשפחת כהן עקרה אלינו מחיפה דפנה החליטה שאלה אנשים מוזרים. מה פתאום הם עוברים דירה באמצע שנת הלימודים?כך קרה שרק אמא ואני הלכנו לביתם, בעל גג הרעפים הירוק

שִׁגְעוֹן הָרִקּוּדִים הִגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ, יָשָׁר מֵהַטֶּלֶוִיזְיָה וּפִתְאוֹם, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, כֻּלָּם רָצוּ לַהֲפֹךְ לְרַקְדָנִים! לֹא רַק הַבָּנוֹת - גַּם בָּנִים. וְלֹא רַק בָּנִים עִם גּוּף חָטוּב וּשְׁרִירִי. אֲפִלּוּ בָּנִים שְׁמַנְמַנִּים עִם רַגְלַיִם שֶׁל פִּיל! שׁוּלָה, הַמְּנַהֶלֶת, רָאֲ

נסענו למעגן. דפנה קיטרה כל הדרך וטענה ש"כפר נופש זה עונש", אני חלמתי על הנופים הקסומים של הכנרת ואילו בן, אחי הקטן, פנטז על הבריכה. אבל כשפרקנו את המזוודות ופסענו לעבר חדר האוכל נחשפנו, בבת אחת, לעולם שלא הכרנו – עולם מתוק, אך מר... ...במוצאי שבת, כשחזרנו עם חצי דוקטורט בסוכרת, היינו ילדים קצת שונים. יותר שמחים בחלקנו, יותר מעריכים את הבר

אני? יועצת לענייני אהבה? מה פתאום? הרי מעולם לא למדתי את המקצוע הזה. הרי אני בסך הכול ילדה...אלה היו ההתלבטויות שחלפו לי בראש כשהרבה תלמידים שאלו אותי איך גלעד ואני מחזיקים מעמד במשך תקופה כה ארוכה וביקשו ממני את המתכון הסודי. אפילו החבר הפרטי שלי טען שאני יכולה לעזור לאחרים. אז קיבלתי על עצמי את המשימה והחיים שלי השתנו לחלוטין. מהבו

ליטל, הבת של השכנים, חזרה לארץ ובקשה ממני לשבת מולה, אבל לא סתם לשבת, אלא לשבת בתנוחה של פסל. מפני שהיא רוצה לצייר אותי. מפני שחשוב לה לצייר ילדה ישראלית. ואני, בטוב-לבי, הסכמתי. בגלל שאני אוהבת לעזור. ובעיקר בגלל שהיא הבת של השכנים. לא העליתי בדעתי כמה קשה לשבת ולשבת בלי להזיז יד ורגל. ובחלומות הכי שחורים לא חשבתי שליטל תכעס עלי כיון

הי, זו אני! מה, כבר הספקתם לשכח אותי? אתם כבר לא זוכרים איך נפגשנו בכתה ג', ואיך יצאנו לטיולים, ואיך נסינו לשגע את המורים, ואיך פגשנו תלמיד חתיך, ואיך הברחנו אורחים-פורחים, ואיך... המון חוויות צברנו ביחד, נכון? אז לספר הזה אספתי את הזכרונות הכי יפים: תעלול רטוב, שבוע של דממה, מבחן העגיל, הכפיל של הכדורגלן, הפתעה לשבת, מפקח מהמאדים ועוד ה

אני? דוגמנית? מה פתאום? בכלל לא מעניין אותי להצטלם לסרט! יש לי חלומות אחרים, יש לי עיסוקים הרבה יותר מעניינים, יש לי שאיפות הרבה יותר חשובות... את כל הנימוקים האלה השמעתי ביום בו קיבלתי הזמנה לאודישן. הייתי בטוחה שאם אני לא רוצה ללכת אז אף אחד לא יכריח אותי להשתתף בפרסומת. אבל דפנה, אחותי הגדולה, שמעה את המילה "אודישן" ונדלקה והכריזה ש

ביום ראשון, בתשע בדיוק, נשמעה דפיקה בדלת ולכתה נכנס ילד גבוה עם תלתלים, לובש חלצת טריקו שחורה עם הדפס של גיטרה וג'ינס עם המון חורים. כיון שבאותו הבוקר ענת נעדרה מבית הספר הייתי אדיבה וחברותית והזמנתי אותו לשבת לידי.לרגע לא חשבתי שיואב, שזכה בתואר |" מלך הג'ינס, יחולל מהפך בחיים של כולנו, ובמיוחד בשלי. לא העליתי בדעתי שבגללו יפרוץ משבר

יש ילדים שכותבים יומנים סודיים ולא מראים אותם לאף אדם, אפילו לא לחבריהם הטובים. אני, לעומתם, לא מסתירה את היומן שלי, ושמחה להראות אותו לכל הילדים במדינה, מפני שיש בו ספורים מהוי הכתה והשכונה: ילד חנפן ומורה קשוחה, פיקניק עם הבנים וסרט על המשפחה, מלכת הנימוסים וכלב שובב, מדורה של התבגרות וסכה של אהבה. כן, גם רגעים של אהבה מנצחים ביומ

אתם מכירים את הילה מהכתה המקבילה? אני בקושי הכרתי אותה עד ליום שבו היא הזמינה אותי לפגישה סודית מתחת לעץ התאנה. ובהפסקה הגדולה, כשנפגשתי מתחת לעץ התאנה עם הילה מהכתה המקבילה, הצטערתי שהיא לומדת בשכבה שלנו. ולא שמחתי כשהיא הזמינה אותי להצטרף ל"מועדון המקובלים" שהיא מקימה. נסיתי להסביר לה שמועדון של מיוחסים יפגע בגיבוש השכבתי

יום אחד חזרתי מבית הספר, העפתי את הילקוט לצד ופתאום קפאתי במקומי כאלו שמישהו לקח מסמרים, נעץ לי אותם לי אותם בנעלים ודפק עם פטיש עד שכפות רגלי סמרו לרצפה. על המקרר התנוססה תמונה מפחידה: היה זה תצלום של אשה שמנה-שמנה-שמנה. השמנים נזלו לה מהזרועות, מהלחיים, מהמתנים, ואת צוארה אי אפשר היה לראות מפני שהוא הסתתר מתחת לסנטר משלש! " מה זה?"

אם מישהו היה אומר לי שבחפש הגדול אני אעבוד- הייתי מציעה לו להתכופף ולהרים את הבורג שנפל לו מהשכל. שאני אעבוד? בחפש? הרי בחפש חובה לנוח, להתבטל ולישון. ענת, החברה הכי טובה שלי, הכתיבה לי את "תקנון העייפים" והסבירה לי שבחופש, המנוחה היא לא רק חובה, אלא מצווה. אבל במקרה, לגמרי במקרה, הכרתי את שוקי-בקבוקי, הליצן הנודע, ובלי שהרגשתי מאצתי את

בשיעור חברה דיברה המורה תמר על "המצב", שמעולם לא היה כל-כך שחור. היא אמרה, שגם אנשים קטנים כמונו חייבים להתגייס למשימה כדי לשנות, לתרום ולעזור. למחרת הזעיק אותי יותם לפגישה בגינה והציע לי להצטרף לחבורה הסודית שהוא רוצה להקים - חבורה שתפעל למען הכלל - והתלהבתי. החבורה שלנו מנתה ארבעה ילדים שעשו מעשים טובים ובכל מקום השאירו מזכרת קטנה,