מדף הספרים של לירון - הספרים שדירגה

“אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו“ - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה. מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו

סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.

שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר

"אלוהים לא מרשה", ספרו הראשון של חנוך דאום, מציג מונולוג חושפני הכולל ארבעה מכתבי התנצלות, שבהם חושף הכותב תהליך כואב של התרחקות מן הדת כפי שהכיר אותה, התרחקות מן המגזר שהוא שייך אליו. חיים בצלו של אב דומיננטי המקדיש את חייו לקהילה הדתית לאומית, עימות עם הרעיון להיות חלק מקולקטיב דתי לאומי מבלי לנהוג על פי הכללים והתמודדות עם האשמו