מדף הספרים של אלראעיי - הספרים שדירג
פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד.
הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל
זהו סיפורה של מריה, שחוותה שברון לב בתקופת ההתבגרות שלה, אשה יפה שיכלה להינשא בקלות אבל התגלגלה לז'נבה ונעשתה שם לזונה מקצועית. לאחר ששמע את סיפורה, ואת סיפוריהן של עוד נשים כמותה, החליט קואלו שתהא זו דרך מצוינת לעסוק בנושא שהעסיק אותו זמן רב:
"כדי לכתוב על הצד המקודש של הסקס, נחוץ להבין את צידו המחולל." " סיפורי איננו מתיימר להיות
בסתיו 2009, בעוד המצור הישראלי על הבדואים הולך ומתהדק, פורץ המרד הבדואי הגדול ומבעיר את הנגב. מנהיג המרד הוא נוירוכירורג בדואי מסורוקה, בנו המאומץ של שייח השייחים של הנגב, בן המדבר שלא ראה סתירה בין ארצו ומורשתו לבין המדינה היהודית שבה חי, עד שהמציאות ניפצה את תקוותיו. בשם המדינה מתייצב מולו בן לעליית הציוניות הוותיקות המתעב את המדב
באביב שנתה העשרים ושתיים התאהבה סומירה, לראשונה בחייה.
אהבה סוחפת, כמו טורנדו הממוטט את כל הנקרה בדרכו.
אהבתה של סומירה הייתה מבוגרת ממנה בשבע עשרה שנה ונשואה.
וכן, זו הייתה אישה.
שמה היה מיו.
סומירה המאוהבת עד מעל לראשה במיו היא מושא אהבתו של ק', המספר. מרגע שפגש אותה לראשונה כסטודנט נקשר אליה בעבותות.
רק אתה יכול היה לנהל שי
הסיפור "מי הזיז את הגבינה שלי?" הוא סיפור העוסק במקדם השינוי... אני מקנא במי שקורא את הספר הזה לראשונה. המתנה שהספר הזה מעניק הם משפטי המפתח להתמודדות עם שינוי". דב ינאי יו"ר קבוצת אדם, כותב ההקדמה למהדורה העברית. שמו של ספנסר ג'ונסון מוכר למיליוני אנשים ברחבי תבל בזכות ספרו, הרב - מכר המצליח ביותר בכל הזמנים בתחום הניהול: "מנהל ברגע" שכ
רפואה חדשה של הרגשות אשר תשנה את חייכם.
בעולם המערבי פורחים תחומי הפסיכותרפיה והטיפול התרופתי בבעיות נפשיות יותר מאשר אי - פעם בעבר.
ועם זאת, תופעות הלחץ, הדיכאון והחרדות הגיעו עד לדרגה של מגפה ממש.
אנשים מבלים שנים על ספת הפסיכואנליטיקן בלי להגיע לשום התקדמות, ואצל רבים מהפסיכיאטרים כתיבת מרשמי תרופות הפכה לעניין אוטומטי כמעט
לאחר היריעה הרחבה של "מר מאני", עטור הפרסים והתהילה הבינלאומית, פונה א.ב.יהושע לנתיב אינטימי - אהבה מוזרה, "בלתי אפשרית", של גבר צעיר לאשה. נתיב זה ממומש בריאליזם פרטני ובהומור הנושק בגרוטסקי. אך חרף השתהותו הכפייתית של הגיבור המספר על פרטים, דומה שיותר מבכל רומאן אחר של יהושע נסחף הקורא לדהור בקריאתו, עד שכמעט מתבקש לומר לו שיש בונו
בטי מחמודי - אישה אמריקנית, מוצאת את עצמה לכודה בידי בעל אירני-אמריקני, שהפך את עורו. שבויה מאונס בארצו - היא מנסה להימלט מן הסיוט.
בטי נישאה לד"ר סייד בוזורג מחמודי, אירני-אמריקני, בשנת 1977. לאחר הולדת בתם מהטוב, ולאחר מהפכת חומייני, החל בעלה לגלות עניין מחודש במולדתו ובמשפחתו החיה בטהרן. וכך יצאה המשפחה לחופשה בת שבועיים באירן.
בטי
"בכל אהבה טמון זרע צמיחתנו. ככל שאנו אוהבים יותר, כך אנו מתקרבים לחוויה רוחנית. אלו שאכן זכו להארה, אלו שנשמתם מוארת באור האהבה, הצליחו להתגבר על כל העכבות והדעות הקדומות של תקופתם... אהבת אמת היא מעשה של התמסרות מוחלטת. ספר זה הוא על אודות חשיבותה של התמסרות זו... במוקדם או במאוחר עלינו להתגבר על פחדינו, כי אנו יכולים ללכת בדרכנו הרוח
חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה.
היא צעירה, נבונה ויפה.
יש לה משרה טובה והרבה מחזרים.
היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה.
אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש.
כל ימיה דומים זה לזה.
ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות.
ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל
שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר
משכנות הבדואים בתהליכי שינוי - מחקר אתנוגרפי: הבדוים הנודדים, שביתם הוא אוהל הארוג משיער עזים שחורות ופרנסתם על גידול גמלים וצאן - בדוים אלה הפכו זה מכבר לחזיון נדיר במדבריות המזרח-התיכון.