4.
אין דבר משחרר יותר מהרגע הזה שאתה עובר לגור לבד.
החוטים נותקו ואתה יכול לעשות מה שבראש שלך, אם אתה מנותק גם מהסביבה אפילו יותר טוב.
בגיל 22 החלטתי לעשות את הצעד.
לא יכולתי עוד להתמודד עם הזכרונות שרבצו לי בחדר,
פה דיקלה ישבה על הפוף הורוד שלי, דפדפה באיזה עיתון ולעסה מסטיק. אפילו שהפוף נעלם חצי שנה אחרי שגם היא התמוגגה מחיי לא הייתי מסוגלת להסתכל על המיקום בלי לצלול עמוק לתוך דיפרסיה.
אחרי התקרית עם היין דיקלה הייתה שבויה בפנטזיות על דור.
היינו יושבות בחדר שלי בזמן שהיא לא מפסיקה לפרט בפרטי פרטים כל הבעה שהייתה לו, כל מילה שהוא הוציא מהפה ואפילו קולות רקע שסובבו אותם,
זה כאילו שחושיה התחדדו ואני נמצאת מינימום מול ספיידרמן.
הוא יצר איתה קשר רק אחרי שבועיים,
למרות שפקדנו את אותו המועדון שלוש פעמים נוספות עד השיחה המיוחלת.
אבל כנראה שהוא ירד לאיזה מחתרת, ועם כל יציאה לשם פניה נפלו מחדש.
הוא הציע לה מפגש כפול איתו ועם חבר שלו, כדי פחות "להלחיץ",
לפי החליפה הייתי מצפה שהוא יזמין אותנו לאיזה ארוחה טובה או מינימום מועדון
אבל דירת הסטודיו שלו ברמת אביב הספיקה למאורע ולדיקלה גם כן.
בתפקיד החברה שהובטחה כ"מנחה" לחבר לוהקה דבורה, אני.
בחרתי בסגנון מאוד מרושל עד שדיקלה הכריחה אותי להתלבש בהתאם אלי ומצאתי את עצמי מתארגנת לכבוד בחור שידעתי מראש שאשנא.
הוא ושי אספו אותנו מביתי והייתה שתיקה מביכה כל הנסיעה אליו.
אני ודיקלה ציחקקנו מאחורה כמו הילדות בנות ה16 שהיינו,
החלפנו מבטים ולמרות שהלב שלי נרקב בפנים על כל הדימויים הקטסטרופאלים שחוויתי הצלחתי להוציא צחקוקים מאוד בלתי רצוניים.
דור מזג לנו וודקה שמהל בתפוזים וחייך את אחד החיוכים הזחוחים שלו.
שי רק בהה בי כאילו אחמחוק ממנו ברגע שיוריד ממני את המבט.
אחרי ששתה דיקלה השתחררה כמו שידעתי שיקרה ולפי סימן שי שאל אותי אם אני רוצה לעשות איתו סיבוב בשכונה.
אם לא תיארתי את שי מספיק זה כי כנראה הדחקתי אותו מכל הערב הזה,
נראה לי שהוא היה 6 בסולם המדובר,
היה לו מבנה גוצי ומבט מבחיל.
העיניים המתחננות של דקלה עשו את העבודה יותר מההזמנה עצמה,
ועוד קמצוץ מהן היה גורם לי להציע בעצמי מילוט מהיר מהדירה.
בדרך חזור הבייתה ברכיה רעדו והיא ישבה בחוסר נוחות גלוי.
בדיעבד הבנתי שאיבדתי חלק ממנה כבר בלילה ההוא.
אין דבר משחרר יותר מהרגע הזה שאתה עובר לגור לבד.
החוטים נותקו ואתה יכול לעשות מה שבראש שלך, אם אתה מנותק גם מהסביבה אפילו יותר טוב.
בגיל 22 החלטתי לעשות את הצעד.
לא יכולתי עוד להתמודד עם הזכרונות שרבצו לי בחדר,
פה דיקלה ישבה על הפוף הורוד שלי, דפדפה באיזה עיתון ולעסה מסטיק. אפילו שהפוף נעלם חצי שנה אחרי שגם היא התמוגגה מחיי לא הייתי מסוגלת להסתכל על המיקום בלי לצלול עמוק לתוך דיפרסיה.
אחרי התקרית עם היין דיקלה הייתה שבויה בפנטזיות על דור.
היינו יושבות בחדר שלי בזמן שהיא לא מפסיקה לפרט בפרטי פרטים כל הבעה שהייתה לו, כל מילה שהוא הוציא מהפה ואפילו קולות רקע שסובבו אותם,
זה כאילו שחושיה התחדדו ואני נמצאת מינימום מול ספיידרמן.
הוא יצר איתה קשר רק אחרי שבועיים,
למרות שפקדנו את אותו המועדון שלוש פעמים נוספות עד השיחה המיוחלת.
אבל כנראה שהוא ירד לאיזה מחתרת, ועם כל יציאה לשם פניה נפלו מחדש.
הוא הציע לה מפגש כפול איתו ועם חבר שלו, כדי פחות "להלחיץ",
לפי החליפה הייתי מצפה שהוא יזמין אותנו לאיזה ארוחה טובה או מינימום מועדון
אבל דירת הסטודיו שלו ברמת אביב הספיקה למאורע ולדיקלה גם כן.
בתפקיד החברה שהובטחה כ"מנחה" לחבר לוהקה דבורה, אני.
בחרתי בסגנון מאוד מרושל עד שדיקלה הכריחה אותי להתלבש בהתאם אלי ומצאתי את עצמי מתארגנת לכבוד בחור שידעתי מראש שאשנא.
הוא ושי אספו אותנו מביתי והייתה שתיקה מביכה כל הנסיעה אליו.
אני ודיקלה ציחקקנו מאחורה כמו הילדות בנות ה16 שהיינו,
החלפנו מבטים ולמרות שהלב שלי נרקב בפנים על כל הדימויים הקטסטרופאלים שחוויתי הצלחתי להוציא צחקוקים מאוד בלתי רצוניים.
דור מזג לנו וודקה שמהל בתפוזים וחייך את אחד החיוכים הזחוחים שלו.
שי רק בהה בי כאילו אחמחוק ממנו ברגע שיוריד ממני את המבט.
אחרי ששתה דיקלה השתחררה כמו שידעתי שיקרה ולפי סימן שי שאל אותי אם אני רוצה לעשות איתו סיבוב בשכונה.
אם לא תיארתי את שי מספיק זה כי כנראה הדחקתי אותו מכל הערב הזה,
נראה לי שהוא היה 6 בסולם המדובר,
היה לו מבנה גוצי ומבט מבחיל.
העיניים המתחננות של דקלה עשו את העבודה יותר מההזמנה עצמה,
ועוד קמצוץ מהן היה גורם לי להציע בעצמי מילוט מהיר מהדירה.
בדרך חזור הבייתה ברכיה רעדו והיא ישבה בחוסר נוחות גלוי.
בדיעבד הבנתי שאיבדתי חלק ממנה כבר בלילה ההוא.