1. לא משהו

אהבה מושג כלל לא ברור האמת לא ידועה לציבור
עזה כמוות אהבה כך אומרים
אכן שנה אחרי עזה סוגרים
שם לאורך שדירת האומנים
בין חורבות והריסות הבנינים
יושב אחמד ומזמין לביתו הפתוח
כל דיכפין לא יפסח וודאי גם הרוח
מצטער לא כיוונתי לנושא מסוים
לא לקחתי כדור אני קצת מסומם
לא מזריק לא שותה לא ולא ולא עוד לרוב
לב משוסע ורוצה לאהוב
רוצה אך מנוע ורק אלוהים
אם בכלל יודע מה עושים.

נכתב לפני 14 שנים ו-11 חודשים

2. מקול הלב

יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם,
ובנתיבי שומרון לא יבש עוד הדם,
של אדם יקר כך אומרים – לא היכרתי,
ובשבי שומרון מעולם לא ביקרתי,
זו אינה קינתי הראשונה הכואבת,
וודאי לא אחרונה למרבה העצבת,
"קום לך לעיר ההריגה",
ההמון בעפולה טרם נרגע,
"הרי הגלבוע אל טל ואל מטר עליכם"
והמרצח סובב חופשי ביניכם,
מחכה לשעתו הנאה כי תגיע,
ובאין מחסומים ואיש לא מפריע,
נוטל חייהם של חפים מפשע,
אנשי הישוב חסרי הישע,
בשעה ארבע וחצי בכותל המערבי,
עוד סכין ודקירה, ונמלט הערבי,
הפצוע מונשם אך אומרים שעכשיו,
יצא ברוך השם מכלל סכנה לחייו,
אז יש לנו ראש משפחה משותק וכעת,
נראה איך המדינה מסייעת באמת,
למשפחה קשת יום עם שבעה ילדים,
שבקושי מסתדרים כששני הורים עובדים,
לכל יפי הנפש רק אקדים ואומר,
שלא כל האנשים הם אותו דבר,
לא כולם חיים על חשבונכם,
על "ההם" אכן מובן קיצפכם,
אך כאן לדוגמא ובכמותם בורכה ארצינו,
שני בני תורה ועמל המפריחים יישובינו,
עובדים בפרך מיום ועד ליל,
ולוואי וכמותם היו כל ישראל,
חדורי אמונה וטוהר לבב,
אבל בוא נראה מה קורה עכשיו,
הטיפול הרפואי יקר במיוחד,
הודות ללהב השנון והחד,
והנה החל לרוץ הגלגל,
ואף אחד לא יעזור, גם לא אלון גל,
רוצים "הישרדות"? אלה הנבחרים,
הם לא צריכים SMSלהיות מודחים,
מים לחץ ולחם צר,
לא חוגים טיולים לא בעיר לא בכפר,
האוטו מושבת כבר חודשיים בלי טסט,
מצור וחנק כמו בכיפור בצומת ווסט,
האישה קופאית או מורה או מנכל,
אבל כמה אפשר והאם בכלל,
נותר בה הכוח להמשיך ולהוביל,
את משפחתה לאורך השביל,
אבנים ודרדר זרועים בו לרוב,
עד כמה אפשר לכאוב.
טוב, זו היתה רק ההתחלה,
ובעוד שועי עולם יורשים תהילה,
מבצעים לאותה משפחה הגלייה,
כמובן יש מילים רשמיות,
בהן מתבטאים העם והרשויות,
הקפאה, העברה, ישוב מחדש,
ובנתיים הסוסים אוכלים מלא הקש,
ומים שותים ופרסות מפרסים,
ממתינים בכניעה לבוא קלגסים,
שכירי החרב של ממשלה רופסת,
הרוצה בטוב אך אינה תופשת,
את מה שעלול להתרחש פה בקרוב,
קצת קשה לראות ממרום מגדלי אקירוב,
"ורוץ בן סוסי רוץ ודהר"
"רוץ בגבעה, טוס בהר"
רמוס הנערה – כן שמה בכיכר,
המשך לבעוט אל פסק,
עד נעשנה רסק,
וכך גם לאביה אחיה ואימה,
הראה להם ל "מפירים" מה פירוש אימה,
הא לך אחי, קסדה בראש טוב,
ועוד אחת על ירך עבור תדע מכאוב,
היאך עלי העזת לשפוך דליים של צבע?
הראה נא לו סוסי, את חוקי הטבע,
החזק גובר, את החלש קובר,
בשם שלטון הרוב, החוק וגם הצדק,
בצער ויגון אחי אלחץ גם על ההדק,
ואם תאמר אכזר אני אטום וקר כפטיש,
טועה אתה אחי יקר כי לא אני האיש,
אני רק חומר גולם ואין לי לב או מוח,
אני רק מקבל פקודות – ומיישם בכוח,
מביתך אותך אוציא ותכולתך אשליך,
ולצידך בבוא היום אבוא – אומר "תשליך".

נכתב לפני 14 שנים ו-11 חודשים

3. ליום הנישואין ה 17

יום שישי ה 13 השחר כבר עלה
עומד בתור ברמי לוי עם יין וחלה
ומגייס בנחת סבלנות אין קץ
ההוא שם מאחור עוד רגע מתפרץ
נכון שהמתנה היא לא משוש חיינו
אך לעיתים מומלץ להודות בפני עצמנו
שטוב עמוד בתור עם כל עם ישראל
מאשר בתור של המיון עם ילד משתעל.
אבל זה לא מה רציתי פה לומר
ועוד משמרת שנגמרת ושתמשיך מחר.
17 שנים חלפו להן מאז
הכרתי את אשתי היקרה מפז
סוגה בשושנים עד כה מלאה הדרך
כן, בעיקר קוצים אשר חתכו בברך
קצת צרות של רכב וגם קצת של הבית
וכל הזמן מעל עינו פקוחה של עיט
המחכה לרגע של שקט ושלווה
ומשזה מגיע, צולל הוא בחדווה
ומחפש ליצור עוד קושי עוד מחסום
עוד בעיה אשר דורשת פתרון היום.
ועם כל זאת ועל כל אלה טוב לנו ביחד,
כך היה וכך כעת וכך נמשיך בנחת
ארוכה הדרך סופה איש לא ידע
דבר אחד בטוח ידי בתוך ידה
שלובי זרועות ולב
הבעל שאוהב

נכתב לפני 14 שנים ו-11 חודשים

4. זו היתה אמורה להיות איגרת ברכה לשנה החדשה....מחר אנסה שוב...אולי יצא משהו יותר נורמלי..

ביום בו תם אלול
אני על המסלול
עדיין מתלבט
המראתי? או נוחת?
החי אני אם מת?
ומה יקרה כעת?
האם אני האיש?
ומה אני מרגיש?
ומה עושים עם זה?
ואיך אני מרזה?
ולחץ דם מוריד?
האם ליבי שריד?
איך הלום הגעתי?
ומאין באתי?
ואנה אני בא?
עדיין אין תשובה?
הן לא הגיעה עת?
לקחת דף ועט
ולסכם סופית
אחת ולתמיד
ימי חיים דלוחים
מעוטרי פרחים
ומה שפה מוזר
אני הרי מוכר
כאופטימיסט מוצהר
תמיד מציג עמדה
חיובית ואף בונה
תהום הופך לגבע
וורוד שולט בצבע
חיוך תמידי קבוע.
האם אני צבוע?
יחיד ומתוחכם?
או הלך מטומטם?
סביב דממה בועטת
ונשמה שותתת
עצוב לי על גלעד
וגם על רון ארד
ומי שטרם שב
למרות שתם הקרב
מפסיק לכתוב עכשיו
אל המשמרת שב.

נכתב לפני 14 שנים ו-11 חודשים