1. ארוחת צהריים

דו שיח בחדר מתים
פנים , חדר מתים ,יום,

אש עם חליפה ואיש עם חלוק לבן עומדים ומביטים בגופה ערומה של איש בן 60 שכובה על שולחו נרוסטה,
חליפה[עצוב]
אבאלה

חלוק

צר לי

חליפה

אבל למה ככה?

חלוק
איך ככה?
חליפה

ערום ?על שולחן מנרוסטה?ומה זה כל הנאון הזה?
חלוק[מהנהן לאות הסכמה]
חליפה

איש עם כבוד ,ארופאי,לא יצא מהבית בלי עניבה ובסוף מה ? ככה ערום על נרוסטה?
חלוק מביט בחליפה ניכר על פניו שהוא מוכר לו,מתאמץ לזכור מאיפה
חליפה
אבא לה
חלוק
זה נורא, אני יודע
שניהם מביטים בגופה כשלפתע נשמעת נפיחה עדינה ,לחלוק זה לא מזיז אבל החליפה נבהל
חליפה
שמעת?
חלוק
כן זה כלום,
חליפה
מה כלום?
חלוק
זה טבעי לגמרי,תראה,
לוחץ לגופה על הבטן ומשתחררת נפיחה רעשנית במיוחד,שמלווה בריח מסריח,החליפה והחלוק סותמים את אפיהם,
חליפה [עדיין סותם את האף]
לא להאמין,תראה מה זה ,ועוד ארופאי שלא יצא מהבית בלי עניבה
חלוק[מתלהב]
זה עוד כלום,תראה את זה,
לוחץ על רקותיו של המת ונוזל זהוב יוצא לו מהאף,
חליפה
אוי ,זה מגעיל!!
חלוק
אני לא יודע מאיפה אבל אתה ממש מוכר לי
חליפה מחייך חיוך רב חשיבות
חלוק
יכול להיות שראיתי אותך בטלויזיה?
חליפה
מאד יכול להיות
חלוק מתאמץ לזכור,ופתאום הוא נזכר
חלוק
אהה,מאסטר שף
(בחיוך רחב )חליפה
תפסת אותי
חלוק
וואו פעם ראשונה שאני מדבר עם מישהו מהטלויזיה
חליפה לא עונה מביט בו מדושן מעונג בגלל שזיהו אותו
חלוק
אתה יודע אני בעצמי בשלן חובב
חליפה
באמת?[מציץ בשעון]
חלוק
שמע אתה רעב?
חליפה
האמת שכבר צהריים,
חלוק
אתה אוהב שווארמה?
חליפה
מי לא?
חלוק
תרשה לי להזמין אותך יש ממול שווארמה משהו
חליפה
בשימחה
שניההם מסתובבים לכיוון הדלת החלוק יוצא ראשון,החליפה על המפתן נעצר, מסתובב לעבר הגופה,מביט בה,
חליפה
אבאלה,
החליפה יוצא וסוגר הדלת אחריו,הדלת היא דלת ברזל צבועה באפור, נשמת נפיחה ארוכה,
סוף

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

2. להלן מונולוג חינני

הפחדן, שלומ (בן 42 מתל אביב)


אני פחדן,פשוט פחדן,אין שום מילה אחרת שיכולה לתאר אותי יותר טוב.כי אם לא הייתי פחדן הייתי עושה לזה סוף היום ,עכשיו, מיד,
זורק את עצמי מהחלון,אולי לא,יורה לעצמי בראש,אין לי אקדח,בולע ים של אופטלגין,אני בטח אקיא,
חרא,לא פשוט להרוג את עצמך בלי שתיסבול בכלל, הכי מפחיד אותי למות מהתקף לב,לא נראה לי שאני אעמוד בזה,שהרי אני מפחד מהמוות פחד מוות, וללכת מכאן כשאני פוחד ניראה לי הכי נורא,
אם רק היה קצת פחות אלים האקט הזה של המוות,אבל לא, אחרי חיים שלמים של חרא גם ללכת מכאן כואב,ושלא יזינו לי תשכל על מיתת נשיקה,הוא בטח היה צדיק הם אומרים לכן מת בשנתו, לא סבל,בולשיט, בטח רגע לפני שמת התעורר המסכן בבעתה מרגיש זועת אלוהים על ראשו,שניה אחכ חטף איזה דום לב שהכאיב לו כל כך שהוא לא יכל,אז הוא פשוט החליט לוותר, רק
שמין הסתם אף אחד לא היה נוכח וגם אם היה אז הוא בטח נחר,לכן יותר קל ונעים לחשוב שהוא לא סבל,ומי יודע אולי גם אנחנו שלא עשינו יותר מ500 מעשים רעים בחיינו,אולי גם אנו נזכה לאותו מוות מבורך,
אבל האמת היא שהחיוך הזה שנסוך על פניו זוהי בעצם עוית נוראה,עדות לסבל בל יתואר שנדחס לכמה שניות בודדות שאורכן כאורך הנצח,
חוץ מזה איני יכול שלא לחשוב מה יקרה לי אחכ,אני זוכר את אבא שלי כשמת,אתם יודעים איש מכובד וזה,,רק מה כשמת מצא עצמו ערום על שולחן נרוסטה בחדר קרור מתקלף עם תאורת נאון מבחילה,כשאיזה דתי עם חולצה מטונפת שוטף אותו עם צינור ירוק ומעשן סיגריה,נורא,
אז מה ?לחכות?עד מתי?לא נראה לי שזה יגמר בקרוב,בינתיים אני חי,
האמת?אני בן 40 ואני עדיין בשוק שאני חי,עומד מול המראה ורואה מולי ישות חיה וזה מאד מוזר לי,מביט על זרועותי מתפלא מעצם יכולתי להניע אותן ושהם נשמעות לי,אבל אז תוקף אותי הפחד שאני ישות חיה עצמאית ובזכות עצמה או בקיצור שאני חי,אז אני נבהל ורץ למצוא תעסוקה כלשהי שתשכיח לי שאני חי,
אני לא עושה את עצמי, נשבע לכם שאין לי יותר כוח לשאת את המחשבות האלה,כי כל פעם שאני חושב כמה אני חי אני יותר פוחד למות,וככה אי אפשר לחיות,
בגלל זה אני פחדן,שאם לא, הייתי שם לזה סוף תכף ומיד,עכשיו בזה הרגע,
נו שוב שכחתי את עצמי ועדיין לא התקלחתי ,היא בטח מחכה לי אני צריך ללכת למסיבה,

נכתב לפני 13 שנים ו-8 חודשים

3. העבד,יומן בהמשכים

יומן
יום שישי 1 8 2004
יו ם מוזר בהחלט,אינני זוכר מזג אויר בכל 16 שנותי העלובות,השעה היתה 4 לערך כשאלכס אחי ואימי הסיתו אותי מהחלון כדי לתפוס זוית טובה ולהביט על סוף העולם,
אני ממש לא מגזים,נראה כאילו עוד רגע הכדור השברירי הזה שכולנו חיים עליו פשוט לא יחזיק מעמד ועוד רגע הוא פשוט יתפרק,בכלל נראה לי מוזר שהכדור הגדול הזה עומד באויר
ולא קורה לו כלום[בינתיים]
אבא הביא הביתה עבד,כולנו נראנו משתאים,אבא היה נראה די גאה,העבד נראה דיי רטוב,לא הבנתי למה כי לאבא יש מיטריה בגודל של אוטובוס שבנקל יכולה לכסות שלושה אנשים שמנים,אמנם אבא שלי הוא קצת שמן אך לא יוצא מגדר הרגיל,העבד לעומת זאת ממש רזה,אם לא היה עבד אפשר היה לקנא בגזרתו החטובה,
אבא אמר שמעכשיו העבד יגור איתנו,הוא ילון במרתף,
לא הבנתי איך אפשר לישון שם,כי אין שם חלון,ונורא חם שם,אז אבא אמר שהוא יתקין מזגן,
הוא גם אמר לנו שאנחנו צריכים להתנהג אל העבד יפה,את אחי אלכס הוא הזהיר שלא להתחכם אליו ולעשות לו את כל אותם התעלולים שהוא מיישם עלי בהצלחה ,קצת כעסתי על אבא ,אני לא זוכר אותו אומר לאלכס לא לשגע אותי בכזאת נחרצות,מצד שני אני נער והעבד נראה לי ממש איש, לפחות בן 20,
אמא שאלה את אבא למה אנחנו בכלל צריכים עבד ובאותה נשימה שאלה מה הוא יודע לעשות,אבא אמר שזה מאד נוח שיש עבד,אז אמא אמרה שננסה ונראה,
אחכ אבא עשה לעבד סיבוב בבית, כמו מתווך שמראה דירה לאנשים זרים העבד לא פצה את פיו רק המהם בראשו לאות הן,אמא הצטרפה לאבאמעט מאחור זורקת הערה שנראית לה חשובה שמין הסתם אבא שכח להסביר,אחכ כשנשארנו לבדינו והעבד לך להסתדר בחדרו החדש,אבא שוב ביקש שכולנו נתנהג אליו יפה,
איזה מזג אויר מטורף,נראה כאילו סוף העולם מעבר לסף דלתנו ,ממש מפחיד,אני מקווה שזה לא ימשך הרבה זמן,

יום שבת 9 1 2004
נרגע קצת,האמת קצת חששתי כל הלילה הרעמים האלו לא נתנו לי לישון,זה היה כל כך חזק שממש הרגשתי צורך להביט בחלון לראות שהכל בחתיכה אחת,אבל לקראת הבוקר הסערה שככה מה שאיפשר לי לישון מעט,התעוררתי לקולה של אימי שלווה בדפיקות עזות על דלת חדרי,הרגשתי את עפעפי כבדים מאד כאילו מסרבים להיפתח מפאת מיעט שעות שינה,לא הצלחתי לקלוט את כל דבריה אם כי נדמה היה לי שלקראת סופן היא אמרה שהחביתה מתקררת, פתאום נזכרתי בעבד ,חיש קפצתי מן המיטה וירדתי לפינת האוכל שם ראיתי את אבא ואלכס אוכלים טוסטים,ואמא מכינה חביתה במטבח,כששאלת איפה הוא אבא אמר שהיום שבת ובשבת לא יאה להעביד את העבד,אחכ הוא שלח את אלכס לקרא לו,העבד הופיע נראה מבויש ואמא הזמינה אותו לאכול,זה היה מאד מוזר לאכול עם משהו זר,הרגשתי שאנחנו לא מתנהגים כרגיל,בדיוק כמו שיש אורחים,אז מסתירים את כל המנהגיים וההרגלים הרעים,
העבד אכל מעט מאד,כשהוא סיים הוא פשוט הביט באבי במבט שואל "מה עכשיו,"
אמא הראתה לו רשימת מטלות שכניראה כתבה במשך הלילה,ו ואחרי כל סעיף היא היתה אומרת לו אם לא קשה לך,

נכתב לפני 14 שנים ו-4 חודשים

4. הפחדן,

אני פחדן,פשוט פחדן,אין שום מילה אחרת שיכולה לתאר אותי יותר טוב.כי אם לא הייתי פחדן הייתי עושה לזה סוף היום ,עכשיו, מיד,
זורק את עצמי מהחלון,אולי לא,יורה לעצמי בראש,אין לי אקדח,בולע ים של אופטלגין,אני בטח אקיא,
חרא,לא פשוט להרוג את עצמך בלי שתיסבול בכלל, הכי מפחיד אותי למות מהתקף לב,לא נראה לי שאני אעמוד בזה,שהרי אני מפחד מהמוות פחד מוות, וללכת מכאן כשאני פוחד ניראה לי הכי נורא,
אם רק היה קצת פחות אלים האקט הזה של המוות,אבל לא, אחרי חיים שלמים של חרא גם ללכת מכאן כואב,ושלא יזינו לי תשכל על מיתת נשיקה,הוא בטח היה צדיק הם אומרים לכן מת בשנתו, לא סבל,בולשיט, בטח רגע לפני שמת התעורר המסכן בבעתה מרגיש זועת אלוהים על ראשו,שניה אחכ חטף איזה דום לב שהכאיב לו כל כך שהוא לא יכל,אז הוא פשוט החליט לוותר, רק
שמין הסתם אף אחד לא היה נוכח וגם אם היה אז הוא בטח נחר,לכן יותר קל ונעים לחשוב שהוא לא סבל,ומי יודע אולי גם אנחנו שלא עשינו יותר מ500 מעשים רעים בחיינו,אולי גם אנו נזכה לאותו מוות מבורך,
אבל האמת היא שהחיוך הזה שנסוך על פניו זוהי בעצם עוית נוראה,עדות לסבל בל יתואר שנדחס לכמה שניות בודדות שאורכן כאורך הנצח,
חוץ מזה איני יכול שלא לחשוב מה יקרה לי אחכ,אני זוכר את אבא שלי כשמת,אתם יודעים איש מכובד וזה,,רק מה כשמת מצא עצמו ערום על שולחן נרוסטה בחדר קרור מתקלף עם תאורת נאון מבחילה,כשאיזה דתי עם חולצה מטונפת שוטף אותו עם צינור ירוק ומעשן סיגריה,נורא,
אז מה ?לחכות?עד מתי?לא נראה לי שזה יגמר בקרוב,בינתיים אני חי,
האמת?אני בן 40 ואני עדיין בשוק שאני חי,עומד מול המראה ורואה מולי ישות חיה וזה מאד מוזר לי,מביט על זרועותי מתפלא מעצם יכולתי להניע אותן ושהם נשמעות לי,אבל אז תוקף אותי הפחד שאני ישות חיה עצמאית ובזכות עצמה או בקיצור שאני חי,אז אני נבהל ורץ למצוא תעסוקה כלשהי שתשכיח לי שאני חי,
אני לא עושה את עצמי, נשבע לכם שאין לי יותר כוח לשאת את המחשבות האלה,כי כל פעם שאני חושב כמה אני חי אני יותר פוחד למות,וככה אי אפשר לחיות,
בגלל זה אני פחדן,שאם לא, הייתי שם לזה סוף תכף ומיד,עכשיו בזה הרגע,
נו שוב שכחתי את עצמי ועדיין לא התקלחתי ,היא בטח מחכה לי אני צריך ללכת למסיבה,

נכתב לפני 14 שנים ו-4 חודשים