יומן
יום שישי 1 8 2004
יו ם מוזר בהחלט,אינני זוכר מזג אויר בכל 16 שנותי העלובות,השעה היתה 4 לערך כשאלכס אחי ואימי הסיתו אותי מהחלון כדי לתפוס זוית טובה ולהביט על סוף העולם,
אני ממש לא מגזים,נראה כאילו עוד רגע הכדור השברירי הזה שכולנו חיים עליו פשוט לא יחזיק מעמד ועוד רגע הוא פשוט יתפרק,בכלל נראה לי מוזר שהכדור הגדול הזה עומד באויר
ולא קורה לו כלום[בינתיים]
אבא הביא הביתה עבד,כולנו נראנו משתאים,אבא היה נראה די גאה,העבד נראה דיי רטוב,לא הבנתי למה כי לאבא יש מיטריה בגודל של אוטובוס שבנקל יכולה לכסות שלושה אנשים שמנים,אמנם אבא שלי הוא קצת שמן אך לא יוצא מגדר הרגיל,העבד לעומת זאת ממש רזה,אם לא היה עבד אפשר היה לקנא בגזרתו החטובה,
אבא אמר שמעכשיו העבד יגור איתנו,הוא ילון במרתף,
לא הבנתי איך אפשר לישון שם,כי אין שם חלון,ונורא חם שם,אז אבא אמר שהוא יתקין מזגן,
הוא גם אמר לנו שאנחנו צריכים להתנהג אל העבד יפה,את אחי אלכס הוא הזהיר שלא להתחכם אליו ולעשות לו את כל אותם התעלולים שהוא מיישם עלי בהצלחה ,קצת כעסתי על אבא ,אני לא זוכר אותו אומר לאלכס לא לשגע אותי בכזאת נחרצות,מצד שני אני נער והעבד נראה לי ממש איש, לפחות בן 20,
אמא שאלה את אבא למה אנחנו בכלל צריכים עבד ובאותה נשימה שאלה מה הוא יודע לעשות,אבא אמר שזה מאד נוח שיש עבד,אז אמא אמרה שננסה ונראה,
אחכ אבא עשה לעבד סיבוב בבית, כמו מתווך שמראה דירה לאנשים זרים העבד לא פצה את פיו רק המהם בראשו לאות הן,אמא הצטרפה לאבאמעט מאחור זורקת הערה שנראית לה חשובה שמין הסתם אבא שכח להסביר,אחכ כשנשארנו לבדינו והעבד לך להסתדר בחדרו החדש,אבא שוב ביקש שכולנו נתנהג אליו יפה,
איזה מזג אויר מטורף,נראה כאילו סוף העולם מעבר לסף דלתנו ,ממש מפחיד,אני מקווה שזה לא ימשך הרבה זמן,
יום שבת 9 1 2004
נרגע קצת,האמת קצת חששתי כל הלילה הרעמים האלו לא נתנו לי לישון,זה היה כל כך חזק שממש הרגשתי צורך להביט בחלון לראות שהכל בחתיכה אחת,אבל לקראת הבוקר הסערה שככה מה שאיפשר לי לישון מעט,התעוררתי לקולה של אימי שלווה בדפיקות עזות על דלת חדרי,הרגשתי את עפעפי כבדים מאד כאילו מסרבים להיפתח מפאת מיעט שעות שינה,לא הצלחתי לקלוט את כל דבריה אם כי נדמה היה לי שלקראת סופן היא אמרה שהחביתה מתקררת, פתאום נזכרתי בעבד ,חיש קפצתי מן המיטה וירדתי לפינת האוכל שם ראיתי את אבא ואלכס אוכלים טוסטים,ואמא מכינה חביתה במטבח,כששאלת איפה הוא אבא אמר שהיום שבת ובשבת לא יאה להעביד את העבד,אחכ הוא שלח את אלכס לקרא לו,העבד הופיע נראה מבויש ואמא הזמינה אותו לאכול,זה היה מאד מוזר לאכול עם משהו זר,הרגשתי שאנחנו לא מתנהגים כרגיל,בדיוק כמו שיש אורחים,אז מסתירים את כל המנהגיים וההרגלים הרעים,
העבד אכל מעט מאד,כשהוא סיים הוא פשוט הביט באבי במבט שואל "מה עכשיו,"
אמא הראתה לו רשימת מטלות שכניראה כתבה במשך הלילה,ו ואחרי כל סעיף היא היתה אומרת לו אם לא קשה לך,
יום שישי 1 8 2004
יו ם מוזר בהחלט,אינני זוכר מזג אויר בכל 16 שנותי העלובות,השעה היתה 4 לערך כשאלכס אחי ואימי הסיתו אותי מהחלון כדי לתפוס זוית טובה ולהביט על סוף העולם,
אני ממש לא מגזים,נראה כאילו עוד רגע הכדור השברירי הזה שכולנו חיים עליו פשוט לא יחזיק מעמד ועוד רגע הוא פשוט יתפרק,בכלל נראה לי מוזר שהכדור הגדול הזה עומד באויר
ולא קורה לו כלום[בינתיים]
אבא הביא הביתה עבד,כולנו נראנו משתאים,אבא היה נראה די גאה,העבד נראה דיי רטוב,לא הבנתי למה כי לאבא יש מיטריה בגודל של אוטובוס שבנקל יכולה לכסות שלושה אנשים שמנים,אמנם אבא שלי הוא קצת שמן אך לא יוצא מגדר הרגיל,העבד לעומת זאת ממש רזה,אם לא היה עבד אפשר היה לקנא בגזרתו החטובה,
אבא אמר שמעכשיו העבד יגור איתנו,הוא ילון במרתף,
לא הבנתי איך אפשר לישון שם,כי אין שם חלון,ונורא חם שם,אז אבא אמר שהוא יתקין מזגן,
הוא גם אמר לנו שאנחנו צריכים להתנהג אל העבד יפה,את אחי אלכס הוא הזהיר שלא להתחכם אליו ולעשות לו את כל אותם התעלולים שהוא מיישם עלי בהצלחה ,קצת כעסתי על אבא ,אני לא זוכר אותו אומר לאלכס לא לשגע אותי בכזאת נחרצות,מצד שני אני נער והעבד נראה לי ממש איש, לפחות בן 20,
אמא שאלה את אבא למה אנחנו בכלל צריכים עבד ובאותה נשימה שאלה מה הוא יודע לעשות,אבא אמר שזה מאד נוח שיש עבד,אז אמא אמרה שננסה ונראה,
אחכ אבא עשה לעבד סיבוב בבית, כמו מתווך שמראה דירה לאנשים זרים העבד לא פצה את פיו רק המהם בראשו לאות הן,אמא הצטרפה לאבאמעט מאחור זורקת הערה שנראית לה חשובה שמין הסתם אבא שכח להסביר,אחכ כשנשארנו לבדינו והעבד לך להסתדר בחדרו החדש,אבא שוב ביקש שכולנו נתנהג אליו יפה,
איזה מזג אויר מטורף,נראה כאילו סוף העולם מעבר לסף דלתנו ,ממש מפחיד,אני מקווה שזה לא ימשך הרבה זמן,
יום שבת 9 1 2004
נרגע קצת,האמת קצת חששתי כל הלילה הרעמים האלו לא נתנו לי לישון,זה היה כל כך חזק שממש הרגשתי צורך להביט בחלון לראות שהכל בחתיכה אחת,אבל לקראת הבוקר הסערה שככה מה שאיפשר לי לישון מעט,התעוררתי לקולה של אימי שלווה בדפיקות עזות על דלת חדרי,הרגשתי את עפעפי כבדים מאד כאילו מסרבים להיפתח מפאת מיעט שעות שינה,לא הצלחתי לקלוט את כל דבריה אם כי נדמה היה לי שלקראת סופן היא אמרה שהחביתה מתקררת, פתאום נזכרתי בעבד ,חיש קפצתי מן המיטה וירדתי לפינת האוכל שם ראיתי את אבא ואלכס אוכלים טוסטים,ואמא מכינה חביתה במטבח,כששאלת איפה הוא אבא אמר שהיום שבת ובשבת לא יאה להעביד את העבד,אחכ הוא שלח את אלכס לקרא לו,העבד הופיע נראה מבויש ואמא הזמינה אותו לאכול,זה היה מאד מוזר לאכול עם משהו זר,הרגשתי שאנחנו לא מתנהגים כרגיל,בדיוק כמו שיש אורחים,אז מסתירים את כל המנהגיים וההרגלים הרעים,
העבד אכל מעט מאד,כשהוא סיים הוא פשוט הביט באבי במבט שואל "מה עכשיו,"
אמא הראתה לו רשימת מטלות שכניראה כתבה במשך הלילה,ו ואחרי כל סעיף היא היתה אומרת לו אם לא קשה לך,