הן באות אלי,
בזמנים שקטים,
בזמנים רועשים.
מצליפות ללא רחם,
חודרות עמוק בתוכי,
גורמות לליבי להתחבט
למוחי לכאוב.
הן לא מרחמות
המחשבות.
הן קרות
וחמות,
מלאות אהבה
ושנאה,
מזכירות דברים
שאני רוצה לשכוח.
הלוואי ולא היו לי מחשבות.
אני רוצה שקט,
מוח רדום וסתום
ללא מחשבות,
ללא חלומות,
ללא זכרונות.
כי הן שוברות את ליבי
שהספיק להתאחות.
ותוקעות ציפורניהן בסדקים
ופורעות ופוצעות את ליבי שוב.
המחשבות הן האויב.
הלוואי והייתי מנצחת.
בזמנים שקטים,
בזמנים רועשים.
מצליפות ללא רחם,
חודרות עמוק בתוכי,
גורמות לליבי להתחבט
למוחי לכאוב.
הן לא מרחמות
המחשבות.
הן קרות
וחמות,
מלאות אהבה
ושנאה,
מזכירות דברים
שאני רוצה לשכוח.
הלוואי ולא היו לי מחשבות.
אני רוצה שקט,
מוח רדום וסתום
ללא מחשבות,
ללא חלומות,
ללא זכרונות.
כי הן שוברות את ליבי
שהספיק להתאחות.
ותוקעות ציפורניהן בסדקים
ופורעות ופוצעות את ליבי שוב.
המחשבות הן האויב.
הלוואי והייתי מנצחת.