פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 405 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים פאנפיק עצמי - קבוצת משחקי הרעב: כל הפרקים מההתחלה, פרק 16 מילים
פורסם במקור בקבוצת משחקי הרעב. מבוסס על קפיאתה הלא צפויה של המנהלת קטניפ, ועל החברות הפעילות מילים, ליילק, אריה וסילבר. דמויות נוספות מופיעות לסירוגין, חלקן מבוססות על חברים נוספים בקבוצה.
-
בהפסקת הצהריים שלה מילים לא אכלה אלא חזרה הביתה. היא נופפה לטליה ולגייל ורצה לחדר שלה בפראות שהפתיעה אותם. היא פתחה את הארון שלה והחלה להוציא בגדים. לא היו לה הרבה, אבל היא קיוותה שתספיק להיראות יפה.
קולות של זריקה ונחיתה של חפצים נשמעו מהחדר של מילים. אחרי כמה דקות גייל החליט שנמאס לו והלך לכיוון הדלת. הוא נקש עליה ומילים צעקה: "כן!".
גייל נכנס. מילים ישבה על המיטה שלה והצמידה סיכות לגלימת קברינטי המשחק הסגולה שלה. סביב הברדס היה קו צהוב. "מה זה אומר?" שאל גייל.
"אה, הפס? אני אחראית מצלמות. תפקיד חשוב. כמו במאית." ענתה מילים ופנתה לקפל את הבגדים. גייל ראה שהיא לבושה באופן שונה, איכשהו.
"ולמה את נסערת כל כך?" שאל גייל.
"סתם. פגישה לא צפויה."
"אני מכיר את הטון הזה, מילים. הרבה נערות בתפר דיברו עליי כך. מי זה?"
"אתה לא מכיר אותו. אבל הוא כמוני."
"אז זה מספיק." אמר גייל וצחק. "בהצלחה."
הוא יצא, נרעש מהעובדה שמילים הספיקה להתגבר עליו מהר כל כך.
"לא," אמרה מילים מאחוריו, "לא התגברתי, ואני עדיין כועסת," הקרניות שלה היו שחורות. עיניה בדרך כלל היו חומות. "אבל צריך להתחיל מחדש. והוא לא אתה... הוא יותר דומה לי. אני אף פעם לא צריכה להסביר לו למה אני מתכוונת.." היא חלפה על פניו ויצאה, גלימתה מתנופפת מאחוריה.
ההלם ניכר היטב בפניו של גייל כמה שניות אחרי שמילים הלכה. הוא יצא החוצה והחליט שמכיוון שהיא אף פעם לא הייתה חברה שלו, אין לו מה לקנא. וחוץ מזה, יש לו חברה רשמית עכשיו, אז אין מה לעשות – אסור להסתכל על אחרות, או שהוא יישן במרפסת. הוא היה משוכנע מאוד שמילים לא תציל אותו מהעינוי הזה, בעיקר מפני שהיא תחשוב שזה מגיע לו.
מילים, לעומת זאת, הייתה שלווה כמעט לגמרי כשחזרה למטה הקברניטים. פלוטארך חד-העין כבר עדכן את השאר בתכנית הגאונית, לא פחות (מילים גיחכה לעצמה. היא כתבה את זה סתם בשביל שיהיה לה מה לעשות בזמן הקרוב. לא סביר שזה יצליח.), שלו – לשדך למילים מישהו ולהיפטר מחדות המחשבה המעצבנת שלה, בתקווה שתתרכך קצת אם יהיה לה חבר (חה, חה, חה, חשבה מילים. הוא לא מכיר אותי). אי לכך ובהתאם לזאת כל הקברניטים לא זקוקים למילים בימים הקרובים, להיפך – הם מעודדים אותה לבלות כמה שיותר זמן בפיקוח על התקנת המצלמות בזירה. והחבר הצפוי – לא פחות מגאון. "נראה אם היא תבלע את זה. מהמר שלא, אבל שווה לנסות." סיכם פלוטארך בתקווה.
מילים נכנסה פנימה. פלוטארך מציג בפניה את הטכנאים שלה.
יש אחד צעיר במיוחד, בערך בגילה – הוא הצטיין במגמת האלקטרוניקה שלו, אליה נכנס שנה לפני הזמן – אז כדי שלא ישתעמם בחופש שלחו אותו אלינו. היא הבחינה בו במסדרון.
"טוב, מילים," אמר פלוטארך, "כדאי שתתחילי לעבוד. אני חושב שכדאי שבערך עוד שבועיים הכל כבר יתקתק. זה ישאיר לנו מרווח ביטחון גדול יותר ממה שתכננו."
מילים הנהנה והלכה לה לאגף הטכני. הבחור עקב אחריה, מן הסתם מפני שהוא גם הלך לאגף הטכני. היא האטה והוא הצטרף אליה. "את מודעת לזה שהם שתלו לך מצלמה נסתרת בתיק."
הוא אמר כברכת שלום.
"בהחלט. אני אכבה אותה עוד כמה דקות. אבל הם רואים רק את פנים התיק שלי, וזה לא מעניין במיוחד." ענתה מילים.
"אז מה התכנית שלך?" הוא שואל.
"אולי קודם – מה השם שלך?" היא עונה בחזרה.
"אני נייר. זה שם מוזר למדי." הוא עונה ונראה נבוך.
"אל תדאג. אני מסתובבת עם השם מילים מבחירה, אז אתה לא היחיד שסובל. אבל אני אוהבת את הכינוי הזה."
"אז יש לך גם שם אחר? הנה, כאן החדר שלך ושלי. את מבינה, פלוטארך מינה אותי לעוזר שלך."
אתה רק חושב שפלוטארך מינה אותך, חשבה מילים, אבל לא משנה.
"אנחנו הולכים להיות כאן הרבה בזמן הקרוב, אני כבר מזהירה אותך – וכן, יש לי שם אחר, אבל פחות יפה."
"הממ. לא בטוח בזה. בכל אופן, צריך לעבוד. הצוות השני כבר מתחיל לעבוד בזירה על מצלמות הפיילוט. עם קצת מזל, עד סוף היום נוכל לראות את קרן השפע משלושים ושש זוויות שונות." אמר נייר. "אנחנו אמורים לעבוד על הפריסה של המצלמות בזירה. יש לרשותנו לא פחות משלושת אלפים וחמש מאות מצלמות עם אופציה לתוספת של עוד חמישים."
"תוציא רגע מפה של הזירה – אני חושבת שיש לי אחת בתיק." אמרה מילים, "ותכבה את המצלמה, אם אתה כבר מוציא משהו מהתיק שלי."
"קצת פרטיות בהחלט לא תזיק." אמר נייר, "זה כל כך חסר פה בקפיטול."
"אתה במקור מהקפיטול?" שאלה מילים.
"לא. אני גם לא מהמחוזות. השתלבתי פה."
"בדיוק כמוני. אבל בוא נחזור לזירה. אני חושבת שרוב המצלמות צריכות להיות על הכיפה, שם נקודות התצפית הכי טובות שלנו."
"אני מסכים, בעיקר בגלל שהיא מקיפה את כל הזירה. אבל הייתי שוקל גם מצלמות מרחפות, כי קטניס ופיטה בטוח יסתתרו איפשהו. אסור לתת להם פרטיות."
"ברור שלא. אנחנו במשחקי הרעב, אחרי הכל. מי שמע על פרטיות כאן?" אמרה מילים ושניהם צחקו. "אז יהיו עשר מצלמות רחף. זה יספיק בשביל לכסות את הג'ונגל, אני חושבת."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
