הלילות שלי קרים,
לא כולם בהירים.
מלאים במחשבות,
אין מקום לטעויות.
הפסקת לכתוב לי "לילה טוב",
אני הפסקתי לישון.
כי אני חסר תועלת,
אני לא מספיק חשוב.
ועכשיו?
עכשיו את מחוברת,
עם אחר את מדברת,
מבטיחה שאת שלו
ומתכתבת עם עוד שניים מלבדו.
מתי תפסיקי לשחק
בלבבות של אחרים?
והאם תפסיקי לשתק
קולות של נזקקים?
נזקקים לידידות, לאהדה.
נזקקים לחום ואהבה.
והבטחתי שלא אבכה,
אבל עיניי מלאות דמעות.
ואת? הבטחת שלא תפגעי בי,
אבל אני חייב לבכות.
~
אחד הקטעים הקצרים ביותר (והראשונים) שלי. היה לי קשה לכתוב אותו, אבל מבחינתי הוא קלע למטרה שלשמה כתבתי אותו.
אשמח לדעות כנות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה