...

בדר"כ איני כותבת ביקורת על ספרים שהם בינוניים ומטה ,חבל על הזמן שלי, אני מדרגת אותם בתוך רשימות הקריאה שלי, אולם פה יש יוצא דופן. ציפיתי מהמחברת שכולם מכירים אותה מערוץ 2 ומניחים כי היא אשה מעמיקה ורצינית לספר באופן יותר מעמיק ומחכים שדן בכל אחת מפרשות השבוע בתורה.

אבל כל כתיבתה הנה באמת צורת כתיבת סטטוס משל הייתה לאחרון כותבי הבלוגרים למיניהם.{ישנם בלוגרים יותר מעמיקים וחכמים ממנה בכתיבתם ולא חשוב הנושא},

מה חשבה לעצמה המחברת בשעת כתיבת הספר ?! האם ראתה לנגד עיניה רק את ממוצע הצופה של ערוץ 2 ?! אולי לא ציפתה ומצפה שיש לו את היכולת להעמיק ולספוג יותר דעת וחכמה ?! אולי לא רצתה לעייף אותו במחשבות ,משפטים,הגיגים עמוקים ?!.

ספר שמעליב את האינטליגנציה ביחס לנשוא הספר.

בכדי להתחיל את הספר הזה צריך הרבה אומץ. כדי להמשיך עם הספר הזה צריך הרבה זמן פנוי. כדי לסיים את הספר הזה צריך הרבה יוהרה.
2666 של רוברט בולוניו הוא אוסף של חמישה ספרים שאוחדו להם יחדיו עם חוט מקשר רופף למדי שיש מי שיאמרו שהוא הכרחי והוא את האוסף המשונה הזה לקוהרנטי ואחיד. אני חייב לגלות רמז קטנטן לא על העלילה אלא על הדרך- אין קתרזיס. בספר הזה מרקו לא יימצא את אמא שלו וסינדרלה לא תמצא את הנסיך שלה. כשסיימתי את הקריאה הרגשתי תחושה של- 'מה?'. הרי הבטחתי לעצמי שבסוף כל הסיפור יתיישב ביחד, אבל התשובה שלילית. מעבר לכך אני חייב להזהיר שהחלק הרביעי של הסיפור סובל מחוסר עריכה מוחלט ומרגיש יותר כמו גיבוב רשימת נרצחות מאשר סיפור עם עלילה המורכבת מהתחלה אמצא וסוף.
רוברטו בולניו לא היה לי מוכר לפני קריאת הספר, אבל החלטתי 'ללכת על זה'. אני לא מצטער על הקריאה, למדתי מהספר הרבה, ישנן כמה דמויות מעניינות והדמות האניגמטית של ארצ'ימבלדי עוד ממשיכה להלך עליי קסם חודשים לאחר קריאת הספר. עם זאת אני חושב שעדיף להתחיל עם ספר פחות אמביציוזי של בולניו רק כדי להבין את הלך הרוח של הכתיבה שלו.