ארבעים הימים של מוסא דאג הוא רומן מאת הסופר היהודי-אוסטרי פרנץ ורפל, המבוסס על אירועים שקרו בהר משה (מוסה דאג) בזמן שואת הארמנים שהתחוללה בטורקיה בשנת 1915. דברי פרנץ ורפל על הספר : "הרעיון לכתיבת הספר נולד במרס 1929 בעת ביקור בדמשק. המראה מעורר החמלה של ילדי פליטים בעלי מום ומזי רעב, העובדים בבית חרושת לשטיחים, נתן לי את הדחיפה האחרונה לגאול מתהום הנשייה את גורלו המוזר של העם הארמני... (מתוך ויקיפדיה)

ארבעים הימים של מוסא דאג הוא רומן מאת הסופר היהודי-אוסטרי פרנץ ורפל, המבוסס על אירועים שקרו בהר משה (מוסה דאג) בזמן שואת הארמנים שהתחוללה בטורקיה בשנת 1915. דברי פרנץ ורפל על הספר : "הרעיון לכתיבת הספר נולד במרס 1929 בעת ביקור בדמשק. המראה מעורר החמלה של ילדי פליטים בעלי מום ומזי רעב, העובדים בבית חרושת לשטיחים, נתן לי את הדחיפה האחרונה לגאול מתהום הנשייה את גורלו המוזר של העם הארמני... (מתוך ויקיפדיה)

האבדות שאנו מאבדים במהלך חיינו, הוויתורים על אנשים, על אשליות, על דימוי עצמי אידיאלי, על התקווה שנחיה לנצח- כל אלה מעצבים אותנו וקובעים במידה רבה את אורח החיים ואת אישיותנו. מרגע הלידה ואילך אנחנו מאבדים: את הקירבה לאם, את האהבה להורה בן המין השני, את תחושת "אני כל היכול". עלינו לוותר על ציפיות מופרזות מן האהבה, מן הנישואין ומן הידידות. אנו נוכחים לדעת, בכאב ובצער, שכוח המשיכה שלנו מתפוגג, שאין לנו אפשרות לגונן על ילדינו בבגרותם וגם לא לקבוע הרבה במהלך חייהם ובאופיים. אנו נאלצים להתפשר עם חיים זוגיים לא מסעירים, עם חסרונות אצלנו ואצל הזולת. אנו תופסים שלא נקרא את כל הספרים, לא נעשה את כל המעשים, וכנראה גם נמות. (מתוך התקציר בגב הספר)

הספר מתאר את קורות חייו של דוריאן גריי, צעיר יפה תואר, כפרי ותמים, המגיע ללונדון - העיר הגדולה. דוריאן גריי הוא אדם בעל תווי פנים אציליים ועדינים להפליא, מקרינים לב טוב, יושר צדק, ואמת, צניעות וענווה. דוריאן גריי הצעיר מתפעל מאורחות החיים בעיר, התרבותית והסואנת. הוא חובר אל צייר מוכשר, באזיל הלווארד, המצייר את דיוקנו האישי. הדיוקן מצויר בנאמנות מופלאה למקורו החי, ומשקף את הערצתו העזה של הצייר לדוריאן גריי, על שום יופיו ותמימותו. בסדנאתו של באזיל פוגש דוריאן גריי את הלורד הנרי, איש החברה הגבוהה אשר מתפעל אף הוא מיופיו ותמימותו של העלם הצעיר, ומעניק לו נאום על חשיבותם וערכם של היופי והנעורים החולפים. דוריאן גריי הצעיר מתרשם ומושפע מן הנאום. הוא נעצב על ארעיותם של היופי והנעורים, ובצערו הוא מביע משאלה, ומבקש שתמיד ימשיך להיראות צעיר ויפה כמו בתמונה, בעוד שהיא תזדקן ותתכער במקומו. (מתוך ויקיפדיה) ספרו של אוסקר וילד