ספור, כתוב היטב, מעלה את מכלול חייהם הסבוכים של מהגרים לתרבויות לא להם. מביא בתמציתיות, לעתים רבה מדי, בעייתיות ב יחסים בין-אישיים של יהודים לגרמנים על רקע העבר הנורא.

זהות. השאלה האם יש לנו זהות אמיתית פנימית או שזהותנו היא יציר מומצא זוהי שאלה מורכבת. האם אנחנו אחראים לזהות שלנו או האם החברה היא האחראית לכך גם זו שאלה סבוכה. עד כמה אם בכלל אדם יכול להחליף ולשנות את זהותו ולהפטר מהזהות הקודמת שלו זוהי מחלוקת. ברור כי מרכיב עיקרי בזהות שלנו היא השפה. אם אדם שנולד בישראל בשנות התשעים של המאה העשרים לתוך העברית הישראלית, ויצליח לאחר שהוא בוגר לשנות את זהותו עד כדי כך שלא ישמר בזהות החדשה שלו את צורת ה- "כזה כאילו" אני אצדיע לפניו.
עד כמה חווית מלחמת העולם השנייה השפיעה על הזהות של האנשים? כיצד חיים עם זכרונות שאי אפשר לעשות להם COPY PASTE DELETE מהטרגדיה האנושית הכרוכה בזכרון השואה?
הספר מלא בדמויות טרגיות הנאבקות בין הרצון לצוף על הנוסטלגיה בנעימים ולבין הרצון להתעלם ולא לתת לעבר הטרגי לעקר מהן את כל שמחת ההווה והעתיד. דמויות טרגיות של זהויות קרועות ושבורות המנסות למצוא איזה "אני מאושר" בתוך עולם המלא בסבל וטרגדיה מכל הכיוונים שהזמן יכול לגרום.
רומן שואה של המעגלים שלא היו בפועל ממש במחנות הריכוז אבל הושפעו מהמאורעות באופן ישיר ועמוק.
יאמר לזכותו של המחבר שהוא מצליח להעביר את דברו בצורה קולחת ושוטפת, ושאינה יוצרת אווירה עכורה למרות הנושא המורכב והטעון.
הנושא מורכב וטעון באופן כללי גם מהיבטים נרחבים בפסיכולוגיה האנושית ומעלה שאלות בכל הקשור ליחסים בין קורבנות למי שפשע להם.
לא פשוט ומעורר הירהורים. אבל לא בגלל קושי בקריאה.

שירים שונים ממה שקראתי אי פעם בשירה העברית.זקוק למחשבה כדאי לרדת לעומקם.