סיירת שקד, אולי הרעיון המבצעי הטוב ביותר שנוסה בחזית הדרומית של ישראל.
1955, שנה לפני מערכת סיני, המלחמה הקצרה ביותר בתולדות ישראל.
הרעיון בעצמו הוא גאוני, וחבל שלא יישמו אותו לאורך זמן בכל הגבולות.
הרעיון היה שבמקום שצה״ל יכנס לכפרים שמהם יצאו המפגעים, צהל ימנע
מהם את הכניסה לישראל ויעצור אותם על הגבול. לשם כך היה צורך באמצעים
טכנולוגיים, ובאמצעים אנושיים. את הרעיון הוציא לפועל מפקד היחידה סגן אלוף
עמוס ירקוני, שזהו שמו העיברי, ובמקור היה בן שבט בדואי מהצפון, מישוב ליד נהלל.
הוא גייס לצורך המשימה כמה עשרות גששים בדואים מהגליל ומהדרום
( בדרך כלל בדואים מהצפון הופעלו בדרום, ולהפך), החברה האלה עברו
קורסים והפכו ללוחמים בחסד. היהודים שגוייסו ליחידה התארגנו לפי צוותות
כשלכל צוות נשלחו שני גששים או יותר, לפי כובד המשימה.
האמצעים הטכנולוגיים היו בדרך כלל מארבי דגן שהונחו על דרכי גישה שהיו
ידועים כדרכי כניסה לתוך המדינה.
כמו כן לאורך הגבול, נכבשה דרך עפר, עם שכבת אדמה דקה שכל מעבר עליה
משאירה סימנים.
בכל בוקר נעשתה פתיחת ציר, רכב בדרך כלל 4x4 ועליו צוות לוחמים, ולפניו
בהליכה לפחות שני גששים. כל טביעת רגל גררה אחריה פתיחת מרדף עד לתפיסת
חוליית האוייב, או חיסולה במידה ונפתח קרב.
השיטה עבדה יופי, ואחוזי ההסתננות ירדו, והיתה עליה תלולה במספר החוליות
שהושמדו.
לאחר מלחמת סיני ועד ששת הימים, ההצלחה היתה כמעט מלאה ויחד עם פרוז סיני
והכוחות של האום הגבול שקט לכמעט עשר שנים.
הצלחת היחידה היתה כה גדולה. שהניסוי הורחב לכל הגבולות- הוקמו עוד
שתי סיירות , חרוב במרכז, ואגוז בצפון.
הבעיות העיקריות. היו: מילוי הדרישה לכח אדם מיקצועי- מחסור בגששים
ואורך הגבולות, אבל ניתן להגיד שהניסוי הוכתר בהצלחה למרות שמאוחר
יותר הסיירות פורקו.
שקד ניטמעה בחטיבת גבעתי, אגוז בגולני וחרוב בצנחנים.
התובנה המרכזית בספרו של מילשטיין, שאם בעקבות הצלחת הסיירת למנוע
כניסת מחבלים לישראל, לשם מה בעצם היה צורך לפעולות התגמול.
הצלחת הסיירת הפסיקה את החדירות וייאשה את האירגונים או היחידים ששלחו לארץ
את המסתננים.
מצד שני הביאה לדברי מילשטיין האסטרטגיה הזאת לחולשה ישראלית
ובהמשך לויתורים לפלסתינים, דבר שאני לא כל כך תומך בדעה זאת.
לדעתי כשרבין הבין שלא ניתן להפסיק את האינתפדה הראשונה ללא טבח
בערבים, לא נותר אלא למצוא דרך למשא ומתן.
השגיאה של הפלסטינים באינטיפדה השניה היתה נטישת האבנים לטובת
המתאבדים ובכך הם איבדו את הלגיטימציה שהיתה להם באינטיפדה הראשונה.
סיירת שקד היתקיימה עד החזרת סיני למצרים, ולאחר מכן כאמור הוטמעה בחטיבת
רגלים סדירה, כאשר כל השגייה נעלמו יחד איתה.
כמור ספר נהדר, עמוק, כתוב באופן בהיר וקריא להפליא.
עבודת תחקיר יוצאת מן הכלל בעומקה, ובמקורות שעליה
הכתיבה מתבססת.

ספר מרתק פשוט מדהים אני חסר מילים
הקריאה חובה !!!!!