זה לא נאה ולא מובן מאליו ואפילו מביך שאדם בשנות חייו החמישים בוכה מספר ילדים .אבל זאת האמת .בכיתי בסוף הספר ,לא רציתי להיפרד ,וגם לא נפרדתי ממנו במהלך הלילה ,הוא ישן עמי,כלומר הספר והארנב אֵדוּאַרְד.
היו היה פעם ארנב ושמו אֵדוּאַרְד טוּלֵיְן,שם רב- רושם לארנב סנוב,שהתפעל מאוד מעצמו,ובצדק: הוא היה ארנב נאה ומהודר העשוי מחרסינה לבנה .אוזניו עשויות פרוות ארנבת אמיתית שאפשר לסדרן בתנוחות ששיקפו את מצב רוחו,מפרקיו מחוברים בחוט תיל ולכן אפשר להושיבו ולהעמידו.
לאֵדוּאַרְד טוּלֵיְן היו חליפות ממשי בעבודת יד,נעלי עור שעוצבו בשבילו, מגוון כובעים ,והכי חשוב -היה לו שעון כיס מזהב .הארנב אֵדוּאַרְד גר בבית אמיד עם הילדה אַבִּילִין שאהבה אותו הכי בעולם .כשהייתה הולכת לבית הספר הייתה מושיבה אותו למול החלון כדי שיוכל לראותה בשובה .אֵדוּאַרְד היה יושב לאכול עם בני -משפחת טוּלֵיְן ,היה ישן במיטתה של אַבִּילִין שאת כל חוויותיה ורגשותיה חלקה עמו .
אבל אֵדוּאַרְד הארנב היה ארנב אדיש ,לא אכפתי,לבו קר וגס כלפיי הצהרות האהבה של הילדה אַבִּילִין,ועל כך הוא שילם ביוקר .
בעת טיול בספינת שעשועים עם משפחת טוּלֵיְן ,נזרק אֵדוּאַרְד לאוקיינוס ע"י ילדים שובבים ,במשך חודשים הארוכים היה מוטל על הקרקעית החשוכה של האוקיינוס ושם הציף אותו בפעם הראשונה בחייו רגש אמיתי ה-"פחד". גם מחשבות חדשות העסיקו אותו: '"בכל חיי-כך חשב,לא הייתי רחוק כל כך מהכוכבים כמו שאני עכשיו".
אֵדוּאַרְד הארנב נשלה מימי אוקיינוס ע"י דייג אשר שש להעניק אותו כמתנה לאשתו הבודדה,ומכאן והלאה מתפתח מסע רגשי,נפשי ,פיזי של הארנב באמצעות האנשים שנקלע לחברתם :הדייג ואשתו שטיפלו בו באהבה, הנווד וכלבתו שאספו אותו ממזבלת האשפה וצירפו אותו אליהם-מהם למד חברות אמתית מהי ,הילד שהניח אותו בזרועות אחותו הנוטה למות - מהם למד אהבה וחמלה.
