כאשר הסימנים החלו להופיע, כגון המחלות והמיתות של החיות שבביתם ואף שכניהם שחלו, איששו אלה את חששותיהם כי באמת קללה רובצת על ראש בנם עד בלי די ותביא היא עמה עוד אסונות על הילד וסובביו.
מי-מי וטין ווין שונים בהתייחסותם לחיים ולעולם ושונה התייחסות האנשים אליהם. בהכירו אותה ישתנה תפיסת עולמו ובנהירת האהבה ידמה לה, בעזרת מי-מי מפתח טין-ווין את חושיו האחרים אוזניו ועיקר לומד הוא לפתוח את הלב.
"כל קול הסתיר מגוון צורות ביטוי, ואותו הדבר היה נכון גם לפעימת הלב. גם אם הפעימות הללו מעולם לא היו זהות, הפעימות חשפו רבות על גוף ונפש. והשתנו עם הזמן או לפי המצב." הצלילים שהשמיעו בני האדם נעשו לו סוג של מצפן שהוביל אותו על פני עולם הרגשות האנושיים. מפעים ומרתק!!
אני רוצה לצטט ציטוט שהזכיר לי אדם מיוחד ואיש יקר.
"היכולות מילים להיות בעלות כנפיים? האם הן יכולות לרחף באוויר כמו פרפרים? האם הן יכולות לסחוף אותנו , לשאת אותנו אל עולם אחר? האם הן יכולות לגרום להן להזדעדע כמו איתני טבע המרעידים את האדמה?
האם הן יכולות לפתוח את אחרוני חדרי נפשנו החשאיים? ( בעיניי כן, הו בהחלט כן!) איני יודע אם מילים לבדן מסוגלות לעשות זאת, אבל עם הקול האנושי הן יכולות, יוליה, ולאביך היה ביום ההוא קול שכמותו יש לנו אולי רק פעם בחיים.
הוא לא סיפר, הוא שר, ואף שהוא לחש, לא היה אדם אחד בבית-התה הזה שדמעות לא עלו בעיניו לשמע צליל קולו בלבד. עד מהרה נוצר סיפור מהמשפטים שלו, ומהסיפור נוצרו חיים שהתגלו בכל הכוח והמאגיה שלהם. " עמ' 11.
המשפט הנ"ל הזכיר לי שני אנשים מיוחדים, האחד איש ידוע יוסי בנאי ז"ל שבקולו הערב התנגנו מילים ויצרו הן חיים. והשני פחות ידוע, א.ב.ש , ז"א ידוע הוא בחוג מצומצם אולם עוד ייודע הוא ונודע לעולם..
וגם "בחוסר קולו" יצר הוא חיים, בקולמוס כתיבת מילותיו יצר סיפורים ושירים יפים עד מאוד , ובסיפוריו היפים אני דמיינתי את קולו הערב.
ועוד מספר ציטוטים שהעלו הם גם בי אותם סימני שאלות שנשאלות רוב הזמן, שאלות הנותרות ומשאירות שובל לא מענה.
על כעס הנטישה:
"..אפילו ממרחק של שעות אחדות לא יכולתי לראותו בו את אבי. אבל מה זה יכול להביע? מה אנחנו יודעים על ההורים שלנו? מה הם יודעים עלינו?ואם אנחנו לא ממש מכירים את האנשים המלווים אותנו מאז שנולדנו, לא אנחנו אותם, ולא הם אותנו- מה אנחנו בכלל יודעים על הזולת?אם כך, האם אני חייבת להאמין שאפשר לייחס להם כל דבר, ואפילו את המעשה הנתעב ביותר? על מי או על מה, על אילו אמיתות אפשר לסמוך? האם קיים אדם שבו אני בוטחת ללא סייג? היכול להיות אדם כזה?" עמ' 97.
על העיוורון/ על החיים:
"מדוע אינך יכול לראות?"
"מי טוען שאינני יכול לראות?"
"סו-קאי. היא אומרת שאתה עיוור."
"אני?עיוור? לפני שנים רבות אבד לי מאור עיני, זו אמת.
אבל איני עיוור. אני רק רואה בצורה אחרת. המהותי הוא בחזקת בלתי נראה בעיניים."
"איברי החושים שלנו אוהבים להטעות אותנו, והעיניים הן מתעתעות ביותר. הן מפתות אותנו לבטוח בהן יתר על המידה. אנחנו מאמינים שאנחנו רואים את העולם הסובב אותנו, אבל מה שאנחנו קולטים הוא רק השכבה העליונה. אנחנו חייבים ללמוד לתפוס את מהות הדברים,את עיקרם, ובזאת העיניים הן יותר בגדר מכשול. הן מסיחות את דעתנו, אנחנו מניחים להן לסנוור אותנו. זה הסומך יותר מידי על עיניו מזניח את חושיו האחרים, ואיני מתכוון רק לאוזניים או לאף. אני מדבר על אותו איבר ששוכן בתוכנו(עם כל פעימת לב נבראים חיים) ושבשבילו אין לנו שם. נכנה אותו מצפן הלב שלנו." עוד ציטוט שהזכיר לי את אברהם ואת שירו הנפלא "פגישה עיוורת".
ועוד ציטוט אחד אחרון אני מבטיחה :)
"האם את מאמינה באהבה?"
"את צוחקת. כמה יפה את. אני מתכוון לזה ברצינות. האם את מאמינה באהבה,יוליה?"
"מובן מאליו שאיני מדבר על אותו פרץ תשוקה שאנו חושבים של ייפסק כל ימי חיינו, זה הגורם לנו לעשות ולומר דברים שעליהם אנו מתחרטים אחר כך, זה הרוצה לגרום לנו להאמין שאנו לא יכולים לחיות בלי אדם מסוים, זה הגורם לנו לרעוד מרוב פחד מעצם המחשבה שאנו עלולים לאבד את האדם הזה. זה רגש ההופך אותנו עניים יותר ולא מעשיר אותנו, כי אנו רוצים להחזיק בזה שאין ביכולתנו להחזיק בו, כי אנו רוצים להיצמד אל זה שאין ביכולתנו להיצמד אליו. איני מתכוון גם למשיכה גופנית או לאהבה העצמית, הטפילה זה הנהנה כל כך להתחפש לאהבה אלטרואיסטית. לא, אני מדבר על האהבה ההופכת את העיוורים לרואים. על האהבה החזקה יותר מהפחד. אני מדבר על האהבה המפיחה היגיון בחיים, שאינה מצייתת לחוקי הניוון, שגורמת לנו לגדול ואינה מכירה גבולות. אני מדבר על ניצחון האדם על האנוכיות ועל המוות." - כשקראתי את שורות אלה נזכרתי בש. בחורה מקסימה ואוהבת אוי כמה שהיא אוהבת שורות אלה מאפיינים אותה. היא מאמינה באהבה במלוא מובן המילה.. הרבה מאיתנו מאמינים בה אבל כמו שאמר או-בה היא מתעתעת ואין הוא מתכוון לתשוקה שבאה יחד איתה אלא לאהבה נטו, וש. שלי היקרה נתנה את מרבית חייה לזו האמונה- האמונה באהבה. גם כשהיא הגישה לה את הלחי השנייה ואחר כך הפנתה לה את כל גבה היא המשיכה להאמין...ונסחפה ונחשפה.. אהבה הזו היא שמעוורת וכפי שהיא עושה זאת, היא זו גם שתשיב לנו את הראייה. מעוורת את הרואים והופכת את הרואים לעיוורים כזו היא אהבה!!!!
יש יגידו שצריך כישרון רב עוצמה כדי להכיל הקשבה, הקשבה עמוקה שבאה מתוך פעימת הלב שלך והקשבה לפעימת לבו של אחר ובעצם כשמבינים זה לא באמת קשה ולא מצריך כישרון לאמנות ההקשבה לפעימות הלב.
רק התכוונות, אמונה באהבה, ועיקר-עיקר לא לפחד כלל!!
עכשיו ששש... תקשיבו ללב שלכם בתחושה .. בשקט או ברעש(המולת האדם, המולת הדם הרוגש) גם מתוך הרעש הגדול ניתן אט-אט להקשיב לפעימה.
מתי עשיתם זאת לאחרונה? הנה זה הרגע...הקשיבו איך הוא פועם, פעימות קצובות. אתם מאזינים לו ? אחרי כל השנים שהפיח בכם חיים והפעים כל רגע בחייכם. בכל פעימה ופעימה מתנגנת לה מלודיית אהבה.
המשיכו להאזין ולחוש, האזנה מלאה בתחושה ותגלו גם את הלא מובן מאליו.. אינכם זקוקים לסטטוסקופ אף לא לאוזנכם גם מי שאבדה שמיעתו לעניות דעתי יכול להאזין(לחוש) מתוך הלב ומתוך חושיו האחרים בתחושה.
צריך להרגיש ולעורר את חושינו האחרים.
שתהיה לכם לכולכם בפעימת הלב הפועם קריאה נעימה והאזנה נעימה עוד יותר :)
