"אלה שהאשימו את האלימות ייסדו את פלג ידידות.
אלה שהאשימו את הערות ייסדו את פלג אוריינות.
אלה שהאשימו את הצביעות ייסדו את פלג כנות.
אלה שהאשימו את האנוכיות ייסדו את פלג הקרבה עצמית.
ואלה שהאשימו את הפחדנות ייסדו את פלג אומץ לב."
:D
*
אוף. שכחתי באילו מילים תכננתי להתחיל את הביקורת.
פדיחה.
אני מניחה שאני אתחיל במילים האלו אלא אם כן יהיו לי מילים טובות יותר ואני אזכר במילים הקודמות שרציתי לכתוב ואז אני אחליף את המילים האלו שרשמתי הרגע.
זה לא יקרה~~
לא, זה לא יקרה :O
יש לי רעיוןןןן
!!:D
האמת שאת הספר ראיתי על המיטה של אנג'ל והמחשב נייד נכבה לה ואני הייתי במצב של טרום שינה והשתעממתי, אז ניגשתי לספרייה שלה (שולחן כתיבה עם שלושים מיליון ספרים) והסתכלתי עליהם. ואז הסתכלתי עליהם שוב. אני חושבת שהם הסתכלו עלי חזרה.
אחרי התלבטות קצרה הספר הזה עלה בגורל.
והתחלתי לקרוא וקראתי וקראתי ואז בצירוף מקרים מטריד לחלוטין אנג'ל הביאה לי מתנה והסתבר שהספר הזה נכלל בה.
החיים משונים לפעמים:O
אז אחרי שחזרתי מארומה וראיתי קצת טלוויזיה המשכתי לקרוא את הספר, ונשארתי ערה עד אחת וחצי. בלימודים גם קצת קראתי, באוטובוס, בהליכה (מסוכן קצת אבל אני לא אדם בטיחותי לפעמים) ואז בבית במשך שעתיים וסיימתי.
כן, זה די מהיר לסיים ספר ביום וחצי:D ולא קורה הרבה.
אין לי כוח לספר לכם על מה הספר אבל בגלל שאני כזה אדם נדיב וגאה ומדהים ונפלא וצנוע אז אני אעתיק לכם את התקציר לפה.
"בשיקגו הבדיונית (בלהבלהבלה) החברה מחולקת לחמישה פלגים, שכל אחד מהם מקדיש את עצמו לטיפוח ערך מסוים: כנות, הקרבה עצמית, אומץ לב, ידידות, אוריינות (ידע). פעם בשנה כל אחד מבני השש עשרה מחויב לבחור את הפלג שאליו הוא מחליט להצטרף ולהקדיש לו את חייו."
דרמטי למדי~ ואין כאן שוב דבר מתחכם. פשוט כמשמעו.
הסיפור מסופר מנוקדת מבטה של טריס, שחונכה וגדלה בפלג הקרבה עצמית, המחנך לחוסר אנוכיות במידה מוקצנת ממש, ועומדת לפני בחירה בפלג אליו היא תרצה להיות. היא לא מרגישה שייכת לחלוטין לפלג ההקרבה העצמית, ומגדירה את עצמה כאחת שיש בה מידה של אנוכיות. אבל היא יודעת שאם תבחר לעזוב את הפלג הזה ככל הנראה לא תראה את משפחתה עוד.
היא עומדת בפני מבחני התאמה, שאמורים לסייע לה לבחור לאיזה פלג להשתייך. אלא שתוצאות מבחני ההתאמה של טריס אינן תקינות, והיא עוד מתלבטת בין האפשרויות, ולבסוף בוחרת בפלג אומץ לב. מכאן העלילה מתחילה להסתבך.
(אז בסוף כתבתי לכם גם תקציר משלי. לא פלא שאמרתי שאני אדם נדיב גאה מדהים נפלא וצנוע:D)
הספר מרתק. הוא זורם ומלא באקשן, בלי יותר מידי רומנים או קטעים מביכים והתעסקות מוגזמת באהבה. שלא תבינו לא נכון, יש התעסקות. אבל היא בדיוק במידה הנכונה.
הכתיבה זורמת וקולחת; המילים נבחרו בקפידה, אבל רק לעיתים הן פוגעות בדיוק; היא לא טובה באופן מיוחד, אבל מספיק טובה, ואולי קצת יותר. לא הכתיבה הכי מדהימה בה נתקלתי, אבל בהחלט נחמדה, ורצף האירועים שמלא באקשן ובעניין מכפר על כך.
מה שכן הפריע לי בספר, היא ההקצנה המוגזמת של הערכים שאותם הוא מציג. נשמע קצת דומה לבתים בהארי פוטר, לא? לא. כי שם אני יכולה לפחות לומר לאיזה בית אני הייתי רוצה להיות שייכת, וכאן העניין שונה לגמרי. ידידות היא לא נחמדות מוגזמת וצבועה. כנות היא לא אמירת האמת בכל מצב שהוא. חכמה היא לא מרדף אחרי הידע וצמא מוגזם אליו. חוסר אנוכיות אינו פשר ההקרבה העצמית שלך וחוסר החשיבה המוחלט על עצמך, ויתור על הצרכים שלך. אומץ הוא לא קפיצה מרכבות נוסעות. הוא כולל גם את התרגשות למראה סכנה ואת האדרנלין שזורם בשעת פחד, אומץ הוא לדעת להתגבר על הפחדים הכי גדולים שלך. אומץ הוא לא טיפשות. הוא לא רוע. אומץ הוא לא ערמומיות. אומץ לא מתבטא בקעקוע. אומץ מתבטא בעמידה בפני מצבי סכנה. בן אחד לא יכול להיות רק אחד מבין כל הערכים האלה. חוסר האנושיות מתבטא בספר יותר מכל.
אחרי שאתה קורא את הספר, הוא לא יכול שלא להוביל אותך לשאלה: לאן אני הייתי משתייך אילו אני הייתי חי במציאות של הספר? ומשום מה על השאלה הזאת לא הצלחתי לענות. האומץ שלי עוד לא עמד למבחן. אני חכמה, אבל לא צמאה ורודפת אחר ידע. אני ידידותית, אבל גם לי יש מצבי שבירה. כנות היא לא אחת מהמעלות שלי. אני אכפתית, אולי קצת יותר מאדם ממוצע- אבל לא הייתי מסוגלת להקריב את כל חיי ולהיות בלתי אנוכית לגמרי.
אני ממליצה מאוד על הספר, הוא מרתק וגורם למוח שלכם לפעול. הוא לא מושלם- אבל כדאי מאוד לקרוא אותו.
תהנו!!!:D (רואים שאני אדם ידידותי? מאחלת לכם שתהנו, משהו אני:)
