כמובן..לקרא הרבה יותר קל מלכתוב...
ולכן את הקריאה סיימתי ביום אחד ואת הכתיבה בשבוע...אבוי!!
יום שלם הסתובבתי, עם האף תקוע בספר ומחשבתי מרחפת בזירת משחקי הרעב.
אין ספק, הספר מותח וקריא מאוד. ולמרות שדמויותיו לא מאוד מלאות והן די סכמטיות,
ניתן בהחלט להזדהות עם המספרת,קטניס, האוהבת את אחותה הקטנה, עם מאבקה בזירה.
עם הנער פיטה, המבקש לשמור על אישיותו ויושרו למרות האכזריות הנכפת עליו במשחק הריאליטי.
מישחק שמטרתו לשעשע את השבעים הנהנתנים בעולם בו המחוזות העניים נאבקים ברעב ומחלות מדי יום
ושליטי העולם אנשי הקפיטול המשועממים מחפשים ריגושים ואמצעי שליטה, מצב מוכר לכל הדעות, גם בחברה שלנו,
אם כי אולי פחות קיצוני.
יתכן שהכתיבה לא מעמיקה כדי שתתאים, כביכול לצעירים. מסרים פשוטים, דמויות סכמטיות..אקשן מהיר ומרתק..
אבל בכל פעם שאני קוראת ספר המוגדר 'ספר נוער' עולה בדעתי שוב שאלה הקשורה לא רק לספר המדובר אלא לתחום התקשורת בכלל:
למה בסרטים, בקליפים, בסדרות, וגם בסיפרי נוער כגון "משחקי הרעב" האלימות מאוד גלויה ובוטה ובכל הקשור למין היא מרומזת או מצונזרת?
נבצר מבינתי להבין את הצביעות הגורמת לכל הקשור למין להיות אסור ובכל הקשור לאלימות גלוי ומותר..

ובכל זאת ולמרות הביקורת..היה שווה לקרא! בהחלט!

בכל גבר מבוגר יש את הילד שעדיין לא התבגר...עדיין מחפש הרפתקאות, נהנה מהאדרנלין שזורם בדם ותחושת הסיפוק.
ולעומתו יש את האחד שהחיים והמציאות שנכפתה עליו ביגרו אותו מהר מדי...
גם ב - אביעד - שמתחיל להניע את הסיפור ומסתבך עם הילד הלא נכון...
ו- תומר - שאיבד את אשתו והיא עוד "מבקרת בראשו" מדי פעם...
ו- איתן - שמחפש הרפתקאות מסוג אחר על מנת להשלים את מה שלא הספיק במשך השנים...
אני, אישית, אוהבת מאוד לשמוע סיפורים של גברים, במיוחד על ההווי הצבאי ובכלל לצפות בחברות ארוכת שנים שעיצבה כל אחד ואחד מהם בצורה אחרת,שונה אבל גם קצת דומה.
חברות נטולת קנאה אבל לעומת זאת ספוגה באגו ורצון להוכיח.
אחרי קריאת מרובה של ספרי בנות/ נשים אורי לברון מצליח להציג (לפחות לי) את הצד הגברי בצורה הומוריסטית, דרכי התמודדות, מאין סוג של "מה גברים רוצים"...איך הם פועלים ומה הם חושבים על עצמם וגם עלינו, הנשים.
טעימה קטנה שמשאירה חומר למחשבה.

משפחה בברלין שנפתחו לה העיניים בעקבות מותו של הבן במלחמה .נמאס להם "לפרנס" את השגעונות של היטלר במחיר דמים יקר.הם מחליטים להתקומם נגד ולגרור אחריהם את האוכלוסייה.
הבעייה שהגסטאפו מעודד מלשינים וכל אחד פוחד על עורו.הבעל מעלה רעיון וממשיך איתו עד... .

לטעמי,הספר כתוב גרוע ביותר.אני לא יכול להאשים את המתרגמת כי קראתי ספרים אחרים שהיא תרגמה והם היו כתובים מצוין,הבעיה כנראה בשפת המקור.

התחושה שלי מהספר שזה כמו סרט מצויר , אתה עושה משהו אבל זה לא נראה רציני.כל האווירה הקודרת של משטר הנאצים ,העינויים,אי הסלחנות...
כל זה לא מועבר לקורא בחדות מתאימה להיסטוריה.