מני עמר כתב
א כלליאת הדמות. אם זה שם מקראי, כדאי שתקראו על הדמות בתנ"ך ותראו אם אין משהו שמפריע לכם. אני לא בטוח למשל שהייתי רוצה שלבני יקראו יפתח, דווקא בגלל ההקשר המקראי. זה דווקא יכול להיות מקורי להשתמש בשם ישן (מה דעתך על חגי הנביא, או אלישבע אשת אהרן או אביגיל החכמה אשת דוד המלך, או ידידיה שמו השני של שלמה "כי
מני עמר הגיב על: מרהיב. תודה על השיתוף.
א כלליhttp://www.youtube.com/watch?v=wSGJgcps5MQ&NR=1
מני עמר הגיב על: קצת צבע בחיים
א כללי4 הודעות
עיקר מה שרציתי להעיר הוא שגומברייך היה הכול פרט ל"רדוד" או "חובבן" (כהגדרתך). אינני מסתיר שיש לספר פגמים, הבולט שבהם לדעתי הוא המרכזיות של אירופה בספר, כביכול כמעט לא קיים משהו מעבר לאוקיינוס. אמי לימדה אותי לא להגיד שהאוכל לא טעים, אלא להגיד שהאוכל לא טעים לי. לפחות את זה תיקנת בתגובה הבאה כשאמרת בפירוש "בעיני זה לא מצא חן". אני משוכנע שאם היית מבינה את ייעודו של הספר לא היית חושבת עליו את שחשבת.
מיכל היקרה! לצערי עלי לציין שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתך - הרי המשחק בכותרת חביב מאוד ואין צורך להפוך את האירוניה שבו לטיפשית על ידיי הקצנתו. ברשותך, אני רוצה להשיג על דברייך במספר נקודות נוספות. ראשית, בביקורתך התייחסת לצורת הכתיבה של גומברייך ולידיעותיו ההיסטוריות. לדעתי, האדם הנחשב להיסטוריון האומנות הגדול והמוערץ ביותר בכל הזמנים לא חשוד בבורות היסטורית. בנוסף, כל טיעון על אופי הכתיבה חוטא להבנת מטרת הספר - העברת ידיעות יסוד בהיסטוריה בלשון קלה ושוטפת שתהייה נוחה לקריאה גם לצעיריי הצאן. אני, על אף גילי המבוגר במקצת ואהבתי לספרים בעלי סגנון, מוצא את סגנון כתיבתו של גומברייך שובה לב ואת סיכומו את ההיסטוריה העולמית כממצה פלוס. יצויין שבדברך על חוסר האיזון המסמל את כתיבתו של גומברייך שכחת לציין לפרק המונומנטאלי על העם היהודי ועל התייחסותו הכנה לחזרתו בו מחלק מהעובדות שהוא מציין על מלחמת העולם הראשונה. מדבריו שם משתמע מסר הפוך לחלוטין מזה שאת מייחסת לו ועל כך צר לי. לסיום, אספר לך אנקדוטה מעניינת. אחד ממיודעיי המבוגרים (ולמען האמת אולי צריך לומר זקנים) הינו בקיא גדול בהיסטורייה. לאחר שגמר לקרוא את הספר הוא סח לי כי הוא מוצא את הספר ממצה ונכון ולדעתו על כל ילד לקוראו כחלק מתוכנית הלימודים. לתגובתך אצפה!
אין דיונים על הביקורות