שבוי בפקודה!אילן בכרלא מומלץ לבעלי אנשים ללא חוזק נפשי אדיר! הספר הזה,הסיפור הזה.בעצם, התחושה והאווירה הזאת, זו פשוט מכה לעולם שלהם. לעולם האמיתי שלהם. אכן ספר שנקרא בנשימה אחת! ובנוסף אליה,עשרות אלפי דמעות,עשרות אלפי צמרמורות ומיליוני זעזועים. הספר הזה נתן לי דחיפה לעולם שלהם,בין אם אלו דם וגופות שצפות וממלאות את תעלת סואץ במהלך המלחמה,או בין אם אלו העינויים הקשים שעברו השבויים במהלך ישיבתם בשבי, זו פשוט דמעה לכל מילה. מומלץ ביותר!
שבוי בפקודה!אילן בכרלא מומלץ לבעלי אנשים ללא חוזק נפשי אדיר! הספר הזה,הסיפור הזה.בעצם, התחושה והאווירה הזאת, זו פשוט מכה לעולם שלהם. לעולם האמיתי שלהם. אכן ספר שנקרא בנשימה אחת! ובנוסף אליה,עשרות אלפי דמעות,עשרות אלפי צמרמורות ומיליוני זעזועים. הספר הזה נתן לי דחיפה לעולם שלהם,בין אם אלו דם וגופות שצפות וממלאות את תעלת סואץ במהלך המלחמה,או בין אם אלו העינויים הקשים שעברו השבויים במהלך ישיבתם בשבי, זו פשוט דמעה לכל מילה. מומלץ ביותר!
מצרפי המקריםיואב בלוםבחנות הספרים לקחתי את הספר רק בגלל שאהבתי את הכריכה (מוזר, אבל כן, זה אחד הדברים החושבים לי בספר :)).. בקיצור...מאז, אני לא מתחרט! אחד הספרים הכי טובים שקראתי! קליל,שנון,מתוחכם וכיפי לקריאה. רומנטי,עצוב,שמח,מרגש,מכעיס,מפתיע,מותח...מה לא אגיד על הספר חסר הז'אנר הזה... אנסה לתת לו ז'אנר אחד - מדהים! (:
מצרפי המקריםיואב בלוםבחנות הספרים לקחתי את הספר רק בגלל שאהבתי את הכריכה (מוזר, אבל כן, זה אחד הדברים החושבים לי בספר :)).. בקיצור...מאז, אני לא מתחרט! אחד הספרים הכי טובים שקראתי! קליל,שנון,מתוחכם וכיפי לקריאה. רומנטי,עצוב,שמח,מרגש,מכעיס,מפתיע,מותח...מה לא אגיד על הספר חסר הז'אנר הזה... אנסה לתת לו ז'אנר אחד - מדהים! (:
מצרפי המקריםיואב בלוםבחנות הספרים לקחתי את הספר רק בגלל שאהבתי את הכריכה (מוזר, אבל כן, זה אחד הדברים החושבים לי בספר :)).. בקיצור...מאז, אני לא מתחרט! אחד הספרים הכי טובים שקראתי! קליל,שנון,מתוחכם וכיפי לקריאה. רומנטי,עצוב,שמח,מרגש,מכעיס,מפתיע,מותח...מה לא אגיד על הספר חסר הז'אנר הזה... אנסה לתת לו ז'אנר אחד - מדהים! (:
מצרפי המקריםיואב בלום0ספר מדהים! אהבתי כל מילה בו, יש בו חברות, הפתעות, כעס, שמחה, געגוע, והכי הרבה - אהבה. הספר השאיר אותי בלי מילים - רק עם חיוך.
מצרפי המקריםיואב בלום0מתוחכם ומרגש. יואב בלום הצליח לגרום לי להרגיש קרוב מאוד לספר במספר נקודות לא מועט: מדובר במצרפי מקרים, יוצרי מצבים והזדמנויות אבל גם בחברים דימיוניים. אלה שכל אחד מפנטז על נוכחותם. בעיקר ילדים שמבקשים פידבק מזר מדומיין. ילדה שאיבדה את שערה במהלך הכימו מדמיינת בחור או גבר מהסרטים שיחמיא לה על יופיה החיצוני, ואולי מדמיינת בחורה יפה שרק תלטף את השיער שנותר, את הקרחת, וכשתחלים את הקוצים ותחמיא. כשהילדה מבריאה החבר הדמיוני נעלם כיוון שמילא את ייעודו. להיות שם בשביל כל אחד שצריך, לגמד ולשכח את העצמי. מצרף מקרים שמפגיש זוג אוהבים עושה זאת עבור המאוהבים ולא עבור עצמו. גודל הצירוף והעבודה שהושקעה בו לא משנה לאובייקט. המצרף אמור לשמור על ענווה לאורך כל התפקיד. להיות שם בשביל האחר. הרהרתי בטיב העבודה שלי, האם כל ההישגים זהים ועלי להביט על העשייה שלי רק מנקודת המבט של הנזקק? האם כל המקצועות כולם הם רק כלים? אני חייב להשיג הנאה ממשלח יד ואם כן אז אני ממיין את הפציינטים על פי גודל ההנאה שלי ושוב המקצוע הפך לכלי שמשרת אותי! מבינים? נקודה שלישית הייתה סיפור האהבה בין גיא לקסנדרה. התאהבות ישנה בין שני אנשים נשמרת בלב הגבר כזיכרון ולא יותר. לא קורמת עור וגידים בגלל היפרדות כפויה ארוכת שנים. הגבר ממשיך לחפש את מושא אהבתו. לא שם לב שכל שנותר הוא זיכרון. שבוי בנוסטלגיה. שופט את ההווה מנקודת מבט של עבר. טעות שכיחה. גם כשאהבה חדשה מיתדפקת על דלתו הוא משווה אותה לזיכרונות, שולל ונוטש. רודף צללים. מי לא שבוי בזכרונותיו? באהבות ישנות רתוק לאינסטינקט של השוואה? סלחתי לסופר על הצירופים הבלתי אפשריים שתיאר, בשם הקוהרנטיות ורצף העלילה. ספר מתוחכם, שגרם לי לחשוב ולחוש. ממליץ בכל פה. לא ספר שיגרתי
