זה אולי נשמע רע, אבל זה מצוין, תאמינו לי.
כשקראתי את "אני, קלאודיוס" בתרגום החדש (בהמשך קניתי את "קלדיוס האל" בהוצאת מודן, בתרגום הישן ועם אותיות צפופות צפופות ושמחתי שקראתי את התרגום החדש) כל הזמן הרגשתי כאילו קלאודיוס מכניס אותי לתוככי (ולתככי) הארמון. לקרוא את "אני, קלאודיוס" זה כמו לקרוא צהובון- מי התחתן עם מי ולמה, מי עזב את מי, מי הרעיל את מי ומי בוחשת בקדירה... כמו שאמרתי בהתחלה- זה נשמע רע, אבל זה כל כך טוב! נהניתי מהספר הזה מאוד.

קצת לא נעים לכתוב ביקורת קצרה יחסית על ספר בן 900 עמודים, ובכל זאת קשה לי לכתוב עליו הרבה.
הספר בסדר. ממלא את "ההסכם" עם הקוראים בכך שהוא מספק שלל דמויות רבגוניות מארצות שונות המעורבות בדרך זו או אחרת במלחמת העולם הראשונה ובאירועים אחרים שבתחילת המאה העשרים. הנשים יפות מאוד (ברובן), עשירות מאוד (חלקן), אמיצות ועצמאיות (חלקן), נועזות (חלקן). הגברים - עשירים או יפים או אמיצים או מסוכנים.
יעשו מזה סרט, זה ברור כבר בקריאה. אפשר לדמיין צבא של מלהקים שמחפש שחקנים לכל החבורה הנכבדה הזו. גם למעצבי הבגדים תהיה עבודה רבה בהכנת הסרט הזה. אני מתארת לעצמי שיש גם תפקיד של "כוריאוגרף מלחמה", שייצור סצנות מלחמת חפירות מרתקות, וכמה דם מלאכותי יישפך שם...
כשמסיימים לקרוא את 900 העמודים האלה אפשר אולי לדעת קצת יותר עובדות על המלחמה הזו, אבל לא מגיעים לתובנות עמוקות בהרבה מזה על המאה העשרים.
הסופר מתכנן טרילוגיה (זאת כנראה האופנה אצל סופרים במאה ה-21). אולי ארצה לקרוא את ההמשך ואולי לא. לפחות חלק מזה אפשר לדמיין מראש - אהבה אסורה בין גרמני ממזרח גרמניה וגרמניה ממערבה? עתונאי פוגש צ'כית (יפיפייה בוודאי) ומציל אותה בזגזוג בין הטנקים לעבר המערב החופשי? אפשר למלא כמה עמודים על סיפור אהבה על גג שגרירות ארה"ב בוויטנאם. לא חסר על מה לכתוב.

דעתי נורא מתחקלת. מצד אחד הספר םפשוט מעולה כתוב בצורה נהדרת, מסקרנת, מותתחת, לרגעים מסויימים אפילו מצמררת אבל וכאן יש אבל גדול הסוף היה כל כך מאכזב וצפוי וככל שהתקדמתי בקריאת הספר כבר יכולתי לגעת לאן הוא מוביל.
נכון שלא חשבתי לעצמי שהאב חי או שהייתה לו אישה נוספת אך מהרגע שזה נגלה הכל כבר התחיל להיות צפוי מידי וגם הכתיבה שהייתה כל כך מעולה ברוב חלקו של הספר הפסיקה להיות כל כך מלהיבה.
אז דעתי מחולקת, אך הספר עדיין ספר טוב, ואני בהחלט יכולה להמליץ עליו.