מאד התרגשתי מהספר, יש בו גם איכויות ספרותיות, גם הבנות פסיכולוגיות רבות, רואים שלכותבת יש רקע בכך, ומה שרציתי לומר הוא שסיום הספר נקטע באופן חד, ודוקר בלב ודווקא הייתי מצפה לכך ששפרה תעזר בד"ר ירושלמי דווקא בעת ריסוק התקווה וסופיות החיים של בנה עודד, דווקא שכ"כ היתה זקוקה לקשר עם הפסיכולוג לא שומעים את הדם של המכתבים אודות הפגישות בינהם, חבל שלא המשיכה עוד קצת, מקווה שבחיים זה היה אחרת. תמי פיליפ-ירושלים אשמח לתגובה של תמר.