זה לא נכון שהעלילה הולכת לשום מקום. ציר העלילה המרכזי הוא המשולש הרומנטי עם האם והבת וישנן התפתחויות רבות לאורך הספר, ובעיקר הרגשות שנרקמים בחלק גדול מהספר בין ארנה הבת והגיבור. ככה שהעניין המהותי, כפי שהגדרת זאת, (אם כי אני לא חושב שהוא מהותי כל כך) כן נפתר. גם להגיד ש"בזמן עריכת הספר בימינו אלה הוצאו והוחלפו כמה מילים שהיו זרות לגמרי ללשון המדוברת", זה לא ממש מדויק. ישנם באחרית דבר דברי הסבר לגבי העריכה. הן ברומן וינאי והן באחרית דבר שנכתבה על ידי מנחם פרי ב"חיי נשואים". ואם אני זוכר נכון, פוגל השאיר במקרים רבים כמה אלטרנטיבות ולעורכים ניתנה האפשרות לבחור. את עיקר העבודה עשה פרי. מחזק את דבריך לגבי העברית של פוגל. הקריאה בספריו הותירה אותי נפעם, ולא בפעם הראשונה. בדרך כלל בתיאורי נוף אצל סופרים אחרים אני נתקף שעמום. אצל פוגל אני נדרך. דבר לא פחות חשוב הוא יכולת ההתבוננות שלו - בשפה, באנשים (בין השאר דרך השפה - זו המדוברת וזו הגופנית), במניעים הפסיכולוגיים שלהם, שגם הם תוצר של הוויה שבתוכה הם כלואים (כלומר היבט פילוסופי) או שבתוכה הם פועלים ברגע נתון מסוים (למשל התייחסויות רבות למזג האוויר, או לחלקי היום וכו'. ואת כל החכמה הזו הוא מפיק בכמה שורות בעברית מופלאה וחד-פעמית.