ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 באפריל, 2012
ע"י מורי
ע"י מורי
רומן וינאי נמצא במקרה בגנזך, כשהוא מוסתר בין כתובים אחרים של פוגל. השחזור כלל את מה שיש ומה שאין ניכר ברומן, שההתחלה והסוף אינם ברורים. גם העלילה אינה חותרת למקום כלשהו ועניינים מהותיים נותרים בלתי פתורים. למרות כל אלה, זהו כמעט ספר חובה לקריאה.
מיכאל רוסט, יש האומרים בן דמותו של פוגל עצמו, מגיע מרוסיה לבקר/להשתקע בוינה, עיר הבירה של האימפריה האוסטרו הונגרית. זוהי עיר קוסמופוליטית ומטבע הדברים שואבת אליה אנשים ממקומות רבים. רוסט הוא בן 18 בלבד כשלמרבה מזלו, בעוד הוא עומד מתבונן בחליפה בחלון ראווה, ניגש אליו אחד פיטר דין, אמריקאי עשיר, ומציע לו עסקה. שניהם פונים לשבת לאכול כשדין מציע לרוסט סכום כסף מכובד ביותר ואילו רוסט צריך רק לחיות את חייו העשירים החדשים כמיטב יכולתו. לא ברור על מה ולמה מתרחש מאורע מוזר זה, אבל ספרות היא ספרות ואין היא מחוייבת להצמד למציאות בכל שעה משעות היום.
רוסט ודין פוצחים במסע קניות יחדיו, רוסט ממשיך לאחר מכן לבדו, שוכר לעצמו חדר בדירה באחד מרובעיה הנאים והמכובדים של וינה. החדר נמצא בבית משפחה בה האשה קרובה לגיל ארבעים, לה בעל ובת בת 16. האשה והבת שתיהן יפות, כל אחת לגילה. כאן, כמו בחיי פוגל עצמו, נוצר קשר רומנטי שאינו תלוי גיל.
בספר מתוארים חייו הריקניים של רוסט, לא חיים בלתי מספקים או משעממים. רוסט אינו מרבה במחשבות מורבידיות, אינו שובר ראשו במחשבות על העתיד ולא קושר עצמו לשום אדם. גם הכסף הפתאומי לא מוציאו משיווי משקלו. אבל דמות אחרת, זו של ידידו פריץ אנקר, עשיר מלידה, צעיר ששום דבר לא בא לו קשה בחייו. הכסף שפע אצל סבו, אביו ועתה אצלו, הכל עובר בירושה והוא צריך רק לחיות חיים נוחים, כשבמקרה שלו היו אלה חיי בדידות נוראיים, חונקים ומייאשים.
פוגל יודע לתאר תאורים שהם בבחינת מלאכת מנתח המשתמש בסכין שיצאה זה עתה מעטיפתה ומסוגלת לחתכים מדוייקים ועמוקים. הכתיבה יוצאת מן הכלל, שירה ממש. עניין השירה לא מפתיע, הן פוגל הוא גם ובעיקר משורר. אבל לא מדובר בכתיבה לירית, כי אם בכתיבה שבחירת המילים לא פחות מפנומנאלית, בעיקר לבן אירופה הכותב בעברית. אמת, בזמן עריכת הספר בימינו אלה הוצאו והוחלפו כמה מילים שהיו זרות לגמרי ללשון המדוברת וגם המטיבים לקרוא היו מקמטים מצחם, אבל הכלל והרוח נותרו כשהיו והם לא פחות ממשובחים.
מי שקרא את חיי נישואים, הרומן השלם והמפורסם של פוגל, ירצה בודאי לקבל עוד מאותו דבר מהולל. פרט לעלילה, שכאמור לא הולכת לשום מקום, העוד מאותו דבר ניתן בשפע וכדאי לדעת שדווקא הרומן הזה הקדים את חיי נישואים. השורה התחתונה היא, שלקרוא את רומן וינאי הוא בבחינת עינוג אחד מתמשך, בטח לאוהבי הכתיבה הנכונה, המענגת, היודעת לתאר, היודעת להביט בחיים בעין פקוחה ומפוכחת. המלצה חמה.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יניב ברנר
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
רומן וינאי
זה לא נכון שהעלילה הולכת לשום מקום. ציר העלילה המרכזי הוא המשולש הרומנטי עם האם והבת וישנן התפתחויות רבות לאורך הספר, ובעיקר הרגשות שנרקמים בחלק גדול מהספר בין ארנה הבת והגיבור. ככה שהעניין המהותי, כפי שהגדרת זאת, (אם כי אני לא חושב שהוא מהותי כל כך) כן נפתר.
גם להגיד ש"בזמן עריכת הספר בימינו אלה הוצאו והוחלפו כמה מילים שהיו זרות לגמרי ללשון המדוברת", זה לא ממש מדויק. ישנם באחרית דבר דברי הסבר לגבי העריכה. הן ברומן וינאי והן באחרית דבר שנכתבה על ידי מנחם פרי ב"חיי נשואים". ואם אני זוכר נכון, פוגל השאיר במקרים רבים כמה אלטרנטיבות ולעורכים ניתנה האפשרות לבחור. את עיקר העבודה עשה פרי. מחזק את דבריך לגבי העברית של פוגל. הקריאה בספריו הותירה אותי נפעם, ולא בפעם הראשונה. בדרך כלל בתיאורי נוף אצל סופרים אחרים אני נתקף שעמום. אצל פוגל אני נדרך. דבר לא פחות חשוב הוא יכולת ההתבוננות שלו - בשפה, באנשים (בין השאר דרך השפה - זו המדוברת וזו הגופנית), במניעים הפסיכולוגיים שלהם, שגם הם תוצר של הוויה שבתוכה הם כלואים (כלומר היבט פילוסופי) או שבתוכה הם פועלים ברגע נתון מסוים (למשל התייחסויות רבות למזג האוויר, או לחלקי היום וכו'. ואת כל החכמה הזו הוא מפיק בכמה שורות בעברית מופלאה וחד-פעמית. |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
למחשבות "צ"ל האם אתה יכול בלשון זכר .
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
למחשבות - הביקורת טובה .
הספר מחכה לי בערימה ,והאם את יכולה לדייק למה "זהו כמעט ספר חובה לקריאה" כהגדרתך ?!
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
