זהו ספר מזעזע בו האירועים הטאומטיים דווקא לא מותירים רושם על הקורא. לא סוחפים אותו להרגיש את הגורם לטראומה ודווקא האירועים שקורים בהשםעת הטראומה וכתוצאת ממנה, גם זה בספק, מתוארים בהרחבה. למשל כשהתאומים משחקים בעיוור וחירש טסים מעליהם מפציצים ויש אזעקה. כולם מתחבאים בבתים או במרתפים אבל הקורא ממש מפספס את הרגעים המפחידים האלה המתוארים בשלוש שורות. באותו זמן מתוארים בפרוטרוט המעשים המזוויעים שעושים התאומים או שנעשים להם אם כי בקור רוח. לטעמי ספר זה נותן סוג של לגיטמציה לא להרגיש דבר כשעושים משהו רע והמלחמה היא לא תירוץ. לא נראה על פניו ובזה חולשתו של הספר למרות הפרסים הרבים שקיבל להעביר את התחושה שהילדים חווים טראומות. נכון מכים אותם לפעמים אבל גם מתנהגים אליהם יפה. מרביצים להם אנשים אחרים אבל יש המלטפים את ראשם. סצינות המין. הפדופיליה נראים לא רלוונטיים להקשר המלחמה או החיים של התאומים אלא יותר הקלעותם לעיירה של פסיכופטים. שום תירוץ אחר אני לא מוצאת בספר להתנהגות התאומים או המפשות האחרות חוץ מפסיכופטיות טהורה והמלחמה היא רק התפאורה.

ספר נחמד מאוד, קליל, מאוד מזכיר בתאורים דוגמנית מפורסמת בארץ ואלי זה בכוונה כך. בפר לשעות הפנאי. לחופשה ולמנוחה.