לא חשבתי שספר ראשון של סופר יהיה כל כך טוב....והופתעתי גם שקראתי את השני בסדרה "הנערה ששיחקה באש" ספר שאי אפשר לשחרר,העלילה מתרחשת בשוודיה שזה שינויי דיי מרענן,הדמויות לא "גדולות מהחיים" ועם זאת אפשר להתאהב בהים בקלות.
כתוב מעולה מותח,מרגש,ואל תאשימו אותי אם תמצאו את עצמכם מחפשים לקנות מחשב של אפל בסוף הסיפור.
חייב לקרוא את הסדרה במלואה,,,מומלץ ביותר.

כמי שהמקום האירוטי ביותר, הפיק אפ שלו, היתה הספריה, המידע הסודי לפיו אמיל א'זאר היה בעצם רומאן גארי, היה קלף מנצח. ובכלל, זה היה סוג של אישור לטעמי האישי. אהבתי את "עפיפנים" של גארי ואהבתי מאוד את כל החיים לפניו. בכלל, אני מגלה מחזרה זו לצעירותי המוקדמת, את הנטייה האופטימית הזהירה, המלנכוליה חדורת האמונה. פעם שמעתי את עמוס עוז אומר דבר יפה ובעל טעם: אינך זוכר דברים של ממש, שורות ממש, מספר. עם הזמן הפרטים מטשטשים ולעיתים גם העלילה. מה שנשארת היא תחושה של ספר, איזו התרשמות. הציטוט אינו מדוייק כמובן, הוא רק התרשמות, מאותו מפגש אקדמי ישן. עוז צודק. הרושם שחרת בי "כל החיים לפניו" הוא של חיוך דק, התרחבות מסויימת של הנפש. הבחירה בשמש על גבי העטיפה נכונה במקרה זה. יש שקיעות/זריחות הגורמות לאדם לחוש כך. ומי שאינו מכיר את הסיפור על גארי/ א'זאר - שישאל

הנזיר מכר את הפרארי שלו וכעת הוא יכול לקנות את המפעל של פרארי. מוסר ההשכל העיקרי הוא שאפשר לעשות הרבה כסף מספרים והרצאות כאלה. חבל על הזמן והכסף.