לדעתי לא מהמוצלחים של גרוסמן, וודאי שלא מתעלה לפסגות שאליהן הגיע ב"אשה בורחת מבשורה". יש בספר הזה רגעים יפים, ואין ספק שגרוסמן הוא כותב מוכשר ביותר, אבל הספר הזה כ"כ אינטנסיבי, ממטיר עליך מלודרמה ללא הפסקה מהעמוד הראשון, עד שהרגיש לי כמעט מלאכותי. ליבת הסיפור מבוססת על סיפור חייה האמיתי והמדהים של אווה פאניץ' (שקיבלה כאן שם-במה), אבל הוא עטוף בסיפור מסגרת שלדעתי הוא קצת חלש. כל הדמויות בו מסובכות ומסוכסכות עד כדי אבסורד, והן מתלוננות בלי הפסקה על מר גורלן ועל מה שעוללו להן הדמויות האחרות. זה יוצר ספר דחוס מאוד ולפעמים מעייף, ויחד עם זאת לא ממצה ולא מספק - המון פרטים קטנים שנשמטו בצדי הדרך וכל הזמן חיכיתי שהסיפור יחזור אליהם, מה שלא קורה בשום שלב. יש בעלילה המון חלקים מרגשים, אבל יש בזה משהו כמעט סחטני, מהודק מדי ומבוסס על יכולת של סופר מיומן שיודע איך ללחוץ על כפתור ה"רגש אינסטנט" (אם שנאלצת לנטוש את בתה, בקשות אחרונות לפני המוות, אהבה ונאמנות ללא גבול) במקום לבנות משהו יותר מורכב ועמוק, כפי שעשה בכל כך הרבה יצירות אחרות. בנוסף, העובדה שכמעט כל היצירה נמצאת בווליום רגשי גבוה-פלוס יוצרת תחושה מעט צעקנית ולא נותנת מרחב לכל אירוע בפני עצמו. כמו שיר או יצירה מוזיקלית שכולו בווליום גבוה ואחיד.
מה שאי אפשר לקחת מהספר הזה הוא הכתיבה הקולחת והמהוקצעת, השימוש המופלא בשפה העברית, כולל עיוותים מלאי חן ומשחקי מילים למיניהם, והעובדה שגרוסמן פשוט יודע לספר סיפור. המציאות ההסטורית שבלב העלילה - הדיקטטורה ביוגוסלביה ופשעיה - היא משהו שאני הכרתי רק במעומעם ותמיד מעניין לקרוא על עבר שלא הכרת. לסיכום - ספר מעט בינוני של סופר מעולה, אבל בסה"כ יצירה ש"עובדת", גם אם לא מתעלה לגבהים.

ספר מענג מאוד! עלילה עשירה, יש מספר דמויות מרכזיות שנעות במקביל, רקע היסטורי מרתק שלא נתקלים בו בכל יום, דילמות לא פשוטות שרלוונטיות לדור האבות ולדור הבנים (בנות). השפה קולחת, כתוב במיומנות שנראית טבעית לגמרי. מומלץ בחום.
הזדהיתי במיוחד עם דמותה של הבת, אישה כבת שלושים.