עולם הסוףאופיר טושה גפלהדווקא הרעיון לא רע - חיפוש אחר נעדרת במרחבי העולם הבא, רצף מיתות תמוה שמעלה שאלות על שרירותו של המוות... אולם הביצוע רדוד ביותר. ניסיון יומרני לשלב מתח, רומנטיקה, פילוסופיה ומדע בדיוני משאיר אותנו בלי כלום בעצם. שפה תיאורית מעיקה, משחקי מילים כאילו-מתוחכמים ("גיי-זר" הוא מבנה בשכונה של הומוסקסואלים, קורס ללימודי ריקוד של פלג הגוף התחתון נקרא "עכוז תזזית", נו באמת...), וגימיקים ספרותיים שהזכירו לי שיעורי בית בחיבור בכיתה ו' (למשל: פרק שלם מסופר מנקודת מבטה של תמונה). לא עשה לי את זה, לא ברור איך שרדתי עד הסוף.
עולם הסוףאופיר טושה גפלהדווקא הרעיון לא רע - חיפוש אחר נעדרת במרחבי העולם הבא, רצף מיתות תמוה שמעלה שאלות על שרירותו של המוות... אולם הביצוע רדוד ביותר. ניסיון יומרני לשלב מתח, רומנטיקה, פילוסופיה ומדע בדיוני משאיר אותנו בלי כלום בעצם. שפה תיאורית מעיקה, משחקי מילים כאילו-מתוחכמים ("גיי-זר" הוא מבנה בשכונה של הומוסקסואלים, קורס ללימודי ריקוד של פלג הגוף התחתון נקרא "עכוז תזזית", נו באמת...), וגימיקים ספרותיים שהזכירו לי שיעורי בית בחיבור בכיתה ו' (למשל: פרק שלם מסופר מנקודת מבטה של תמונה). לא עשה לי את זה, לא ברור איך שרדתי עד הסוף.
עולם הסוףאופיר טושה גפלהדווקא הרעיון לא רע - חיפוש אחר נעדרת במרחבי העולם הבא, רצף מיתות תמוה שמעלה שאלות על שרירותו של המוות... אולם הביצוע רדוד ביותר. ניסיון יומרני לשלב מתח, רומנטיקה, פילוסופיה ומדע בדיוני משאיר אותנו בלי כלום בעצם. שפה תיאורית מעיקה, משחקי מילים כאילו-מתוחכמים ("גיי-זר" הוא מבנה בשכונה של הומוסקסואלים, קורס ללימודי ריקוד של פלג הגוף התחתון נקרא "עכוז תזזית", נו באמת...), וגימיקים ספרותיים שהזכירו לי שיעורי בית בחיבור בכיתה ו' (למשל: פרק שלם מסופר מנקודת מבטה של תמונה). לא עשה לי את זה, לא ברור איך שרדתי עד הסוף.
עולם הסוףאופיר טושה גפלהדווקא הרעיון לא רע - חיפוש אחר נעדרת במרחבי העולם הבא, רצף מיתות תמוה שמעלה שאלות על שרירותו של המוות... אולם הביצוע רדוד ביותר. ניסיון יומרני לשלב מתח, רומנטיקה, פילוסופיה ומדע בדיוני משאיר אותנו בלי כלום בעצם. שפה תיאורית מעיקה, משחקי מילים כאילו-מתוחכמים ("גיי-זר" הוא מבנה בשכונה של הומוסקסואלים, קורס ללימודי ריקוד של פלג הגוף התחתון נקרא "עכוז תזזית", נו באמת...), וגימיקים ספרותיים שהזכירו לי שיעורי בית בחיבור בכיתה ו' (למשל: פרק שלם מסופר מנקודת מבטה של תמונה). לא עשה לי את זה, לא ברור איך שרדתי עד הסוף.
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מרי אן שייפרהרבה זמן חיכיתי לספר כזה... כתיבה זורמת וכייפית, דמויות (בדיוניות) שהייתי רוצה להכיר באופן אישי, ותוך כדי זה - פיסות היסטוריה מרתקות שנרקמות זו לזו. הספרים האלו שמספרים את סיפור מלה"ע השניה דווקא מזווית צדדית ולא "הארד קור" שואה, הם אלו שבסופו של דבר הכי שוקעים (לפחות אצלי). הזכיר לי מהרבה בחינות את "רביעיית רוזנדורף" של נתן שחם. קראתי ביומיים וזה שאב אותי לחלוטין. מקסים!
פתאום דפיקה בדלתאתגר קרתמסכימה עם המסתייגים... יש חמישה-שישה סיפורים טובים שגורמים לך לחשוב. אבל מעבר לזה - קצת נמאס מהציניות והכתיבה המתחכמת. אני תוהה אם צינורות וגעגועיי באמת הרבה יותר טובים, או שאולי הסגנון הזה הולך ונמאס עם כל ספר, או שאולי פשוט עברתי את הגיל?
רביעית רוזנדורףנתן שחם0אינני בטוח שאם הייתי נתקל באקראי בספר זה או בסופר נתן שחם הייתי נותן בו מבט שני. למרות שאני חובב מוזיקה מושבע, על פניו סיפור המסגרת נראה די משעמם - קורותיה של רביעיית כלי קשת בארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה - אז זהו שזה רק על פניו. בעקבות המלצות חמות על הספר שניתנו בפורום "ספרים וספרות", רכשתיו לאחרונה ואני יכול להצטרף ולהמליץ עליו בחום - פשוט תענוג צרוף. קורט רוזנדורף, כנר ידוע מגרמניה שעלה לארץ בשנות השלושים והשאיר מאחוריו אישה וילדה, מונה ע"י ברוניסלב הוברמן לכנר הראשי ב"תזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית" (שהיוותה את הבסיס לתזמורת הפילהרמונית הישראלית) אותה הקים באותה תקופה. רוזנדורף מייסד במקביל רביעיית כלי קשת הנושאת את שמו ומורכבת מחברים אותם הביא מהתזמורת. הרביעייה מופיעה ברחבי הארץ וקוצרת שבחים. הסופר נתן שחם, שבבורותי טרם התוודעתי לשמו עד לפני כחודשיים, בנה את הספר באופן מבריק כך שכל פרק נכתב מנקודת מבט של חבר ברביעייה ואילו הפרק האחרון נכתב מנקודת מבטו של הסופר אגון לוונטל, שעלה לארץ באותה אוניה עם קורט רוזנדורף, הצטרף לרביעייה כחבר-צופה קבוע בחזרותיה ובהמשך הפך לידיד אישי של חלק מחבריה. שחם השתמש במסגרת הסיפור הנ"ל כמנוף לתיאור ההוויה הארץ-ישראלית באותה תקופה, הגעגועים למולדת גרמניה, המאבק של הישוב היהודי מול הערבים ובהמשך מול האנגלים, הפערים המנטאליים והתרבותיים בין העולים מגרמניה (וביניהם חברי הרביעייה) לבין האיכרים והפועלים הבורים, הצברים ותרבות הלבנט. כל האמור לעיל מישני לדבר העיקרי בספר והוא תיאור היחסים הבין אישיים בין חברי הרביעייה ומחשבות כל אחד מהם על חבריו. "רביעיית כלי קשת היא מיקרוקוסמוס. היא תמצית הווייתה של החברה האנושית כולה. בחוגה הסגור נרקמת אחווה לחוצה, שמרוסנים בה כל יצרי אנוש, כבכל קהילה שליכודה הוא תנאי נחוץ והכרחי לביצוע תפקידיה" – אגון לוונטל ע"מ 245. ואמנם, השורה הראשונה במשפט הנ"ל מיטיבה להגדיר את מהות הספר. באופן זה אנו מתוודעים לעולמו הפנימי של כל אחד מחברי הרביעייה (או אפשר להגיד החמישייה..), אנו גם נחשפים לפוליטיקה הפנימית ביניהם, למתחים סמויים וגלויים מן העין שמקורם בעיקר על רקע העובדה שהם חולקים את הרביעייה עם אישה יפהפיה בשם אווה שטאובנפלד שמהווה ציר מרכזי בעלילה ומקרינה על הסובבים אותה ריחוק מנוכר. בנוסף לכך אנו מתוודעים למחשבותיו של כל חבר על שאר חבריו ואיך למרות המתחים, לפחות כלפי חוץ יחסיהם נראים מושלמים. ולבסוף אנו למדים איך המצב הגיאו-פוליטי – היטלר שולט בגרמניה וטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה - משפיע על כל אחד מהם באופן שונה ובהתאמה לאופיו ולדעותיו הפוליטיות. רביעיית רוזנדורף – נתן שחם הוצאת עם עובד שנת 1987 303 עמודים בהזדמנות זו ראוי להזכיר כי שחם הוציא בשנת 2001 ספר המשך בשם "צלו של רוזנדורף" שלטעמי אינו נופל במאום מקודמו. יש לציין שזהו לא ספר המשך קלאסי מכיוון שמדובר בעלילה שונה והוא יכול לעמוד בהחלט כספר בפני עצמו.
פתאום דפיקה בדלתאתגר קרת0השניים-שלושה סיפורים ראשונים היו טובים, השאירו רושם טוב. אתגר עשה בחירה טובה בכך שהציב אותם ב"כניסה" לסיפרו, אך השאר לא היו לטעמי, היו פשטניים מדי, כאילו ניסה להתחכם בכך שכתב פשוט כל-כך - הן העלילה פשוטה, ברוב סיפוריו, והן השפה, מה שהציק לי לא מעט במהלך הקריאה. לקראת הסוף, אני זוכרת, שארבעת הסיפורים האחרונים כן נגעו לי, כן עוררו אצלי רגש כלשהו, שכל-כך התגעגעתי אליו מתחילת הקריאה. אתגר הציב שם - אם בכוונה ואם לא - את סיפוריו הטובים ביותר בספר, לדעתי. הרגשתי שהסיפורים ש"סגרו" את הספר היו מעין רץ, שנותן את כל-כולו כשרואה את נקודת הסיום, גם אם הוא הרחק מאחורי הרצים האחרים. זהו ספרו הראשון של אתגר שאני קוראת. אני בהחלט רוצה לתת הזדמנות נוספת, כי ממה ששמעתי וקראתי (ביקורות), יש יכולת לספרים האחרים שלו.
