בסך הכל, ספר חמוד. ספר זכרונות אישיים, וכדרכם של זכרונות אישיים לא הכל מעניין, אם כי שלו הוא כותב בהיר ומצחיק שמעביר את ההתרחשויות באופן חביב למדי. לא מתיימר להיות מונומט זכרונות כמו "סיפור על אהבה וחושך", אבל בוודאי גם לא נפילה כמו ספרי זכורנות אחרים. בשורה התחתונה, ספר שנעים להעביר איתו שניים-שלושה ערבים.

בסך הכל, ספר חמוד. ספר זכרונות אישיים, וכדרכם של זכרונות אישיים לא הכל מעניין, אם כי שלו הוא כותב בהיר ומצחיק שמעביר את ההתרחשויות באופן חביב למדי. לא מתיימר להיות מונומט זכרונות כמו "סיפור על אהבה וחושך", אבל בוודאי גם לא נפילה כמו ספרי זכורנות אחרים. בשורה התחתונה, ספר שנעים להעביר איתו שניים-שלושה ערבים.

יהונתן גפן חוזר ללחם ולחמאה שלו: אלכוהוליזם, הורים לוקים בנפשם, זוגיות לא מתפקדת, קצת צבא, קורטוב ילדות במושב וביקורת על הישראלי המצוי. רק שבמקרה הזה, הלחם יבש והחמאה חמוצה. גפן פשוט ממחזר את אותם הנושאים בהם הוא עוסק באובססיביות ראויה לציון כבר לפחות עשור. כל מי שקרא את ספריו הקודמים ואת טוריו בעיתונות כבר יודע בעל פה לאן הולך הספר. במקרה זה, מדובר ברומן רדוד ומשעמם, ספר שאפילו לא ראוי להגדרה "ספר טיסה" בהיותו מרדים ובנאלי להפליא. נפילה חזקה של גפן.

יהונתן גפן חוזר ללחם ולחמאה שלו: אלכוהוליזם, הורים לוקים בנפשם, זוגיות לא מתפקדת, קצת צבא, קורטוב ילדות במושב וביקורת על הישראלי המצוי. רק שבמקרה הזה, הלחם יבש והחמאה חמוצה. גפן פשוט ממחזר את אותם הנושאים בהם הוא עוסק באובססיביות ראויה לציון כבר לפחות עשור. כל מי שקרא את ספריו הקודמים ואת טוריו בעיתונות כבר יודע בעל פה לאן הולך הספר. במקרה זה, מדובר ברומן רדוד ומשעמם, ספר שאפילו לא ראוי להגדרה "ספר טיסה" בהיותו מרדים ובנאלי להפליא. נפילה חזקה של גפן.