ספר בינוני. העלילה נמתחת על פני 300+ עמודים. מסופר אודות הגיבור ספק לא גיבור וחייו. המתח הנוצר אינו מגיע לשיא כמו שצריך להיות. גון גרישם צריך להישאר בתחום עורכי דין ולא לחזור לתחום המתח והריגול.

ספר בינוני. העלילה נמתחת על פני 300+ עמודים. מסופר אודות הגיבור ספק לא גיבור וחייו. המתח הנוצר אינו מגיע לשיא כמו שצריך להיות. גון גרישם צריך להישאר בתחום עורכי דין ולא לחזור לתחום המתח והריגול.

אני אהיה כנה - ספר טוב אבל בעייתי. אני אוהב לנתח את העלילה, אוירה והסיפור ממספר היבטים: ממבט של אדם מתבגר אשר נאמן לחוק - בהחלט הייתי רוצה חיי נצח גם במחיר של לא להביא ילדים. אם גוזלים ממני משאבים, כלומר יש הרוצים חיי נצח ולהביא ילדים - אז כן על העבריינים להענש. כאן הבעיה בסיפור, מנסים להצדיק את העבריינים ואלו שלוקחים את החוק לידיים ולעודד מרד. ממבט של ילד נטל - כל רצוני הוא לשרוד, וכאן הסיפור מסופר היטב. אין הרבה הגיון, שכן במקום שהתפסנים יתפסו את הילד, הגיוני שיתפסו את ההורים - יגדירו אותם כנטל, ימנעו מהם תרופת אריכות ימים ויתנו לילדים לחיות ולבחור את עתידם. הכתיבה פשוטה, סוחפת אך עם זאת לא מרגשת. הסוף אכן מפתיע אך גם כן לא הגיוני שכן מה שנעשה בסוף (בלי להרוס) יכל להעשות הרבה קודם - אבל אז לא היה סיפור....

אני אהיה כנה - ספר טוב אבל בעייתי. אני אוהב לנתח את העלילה, אוירה והסיפור ממספר היבטים: ממבט של אדם מתבגר אשר נאמן לחוק - בהחלט הייתי רוצה חיי נצח גם במחיר של לא להביא ילדים. אם גוזלים ממני משאבים, כלומר יש הרוצים חיי נצח ולהביא ילדים - אז כן על העבריינים להענש. כאן הבעיה בסיפור, מנסים להצדיק את העבריינים ואלו שלוקחים את החוק לידיים ולעודד מרד. ממבט של ילד נטל - כל רצוני הוא לשרוד, וכאן הסיפור מסופר היטב. אין הרבה הגיון, שכן במקום שהתפסנים יתפסו את הילד, הגיוני שיתפסו את ההורים - יגדירו אותם כנטל, ימנעו מהם תרופת אריכות ימים ויתנו לילדים לחיות ולבחור את עתידם. הכתיבה פשוטה, סוחפת אך עם זאת לא מרגשת. הסוף אכן מפתיע אך גם כן לא הגיוני שכן מה שנעשה בסוף (בלי להרוס) יכל להעשות הרבה קודם - אבל אז לא היה סיפור....

לא יודע מה קדם למה - משחקי הרעב, המסור או האח הגדול... גם לא יודע למה הסופר החליט לקשור את העלילה לדמויות מספרו הקודם.... אבל, הספר מצוין! נקרא בשקיקה, אקשן רצוף מהתחלה ועד הסוף עם מעט מאוד בלבולי שכל (ויש...)

תמיד אהבתי לקרוא את ספרי המתח/פעולה של דיוויד מורל. סגנון הכתיבה של מורל השתנה החל משנת 2000, אולי בגלל שבנו נפטר או מסיבות אחרות... הספר הזה מביא את מורל לכתוב בצורה קולחת ויצירת מתח נבנה בצורה תלולה. נראה כי הספר היה יכול בשקט להתפרש על גבי 500 עמודים ועם המון פוטנציאל שכן העלילה היא במלון עתיק הצורר המון מאפינים מסתוריים. הכוון שאליו מורל לקח את העלילה הפתיע אותי שכן חשבתי על כוונים אחרים לגמרי ואמנע מלפרט כדי לא לקלקל... עם זאת, בסצינות האקשן, בין אם באשמת המתרגם או הסופר קשה מאוד לעקוב מי נמצא איפה ומה עושה. אהבתי וממליץ מאוד...