ספר פנטזיה מצוין

ההתחלה שלו נחשבת לאחת מהטובות שנכתבו מעולם.
כיוון שהסופר גרום לך לחוש הזדהות חזקה עם הדמות הראשית, במילים אחרות גם הקורא וגם הדמות הראשית לא מבינים כלום.

ברוב הספר שאני קראתי, בתחילה אינך מבין דבר על העולם בו הספר עוסק (זה קורא בעיקר בפנטזיה), מי גר שם?, איזו שפה הם מדברים?, האם העולם הזה הוא בכלל כדור?, וכו'...

ומה שמרגיז מעט זה שכל הדמויות בספר דווקא יודעות הכל על העולם החדש הזה והסופר לא ממש טורח להסביר לך, הקורא, מה לעזאזל הולך שם...

אבל בספר הזה גם הדמות הראשית וגם הקורא לא בדיוק מבינים דבר מהחיים שלהם, שלא כמו כל שאר הדמויות בעולם.
כל אלו גורמים להזדהות מיוחדת במינה בין הדמות הראשית לבין הקורא.

אני אוהב את הספר בעיקר בגלל ההתחלה אבל זילאזי כרגיל מחדש את רעיונותיו והוא תמיד מפתיעה אותו בספריו, וזה הרי מוסיף המון לספר.

למרות הכול אני לא ממליץ לקנות את ההמשך לסדרה (ספרים מספר שש עד עשר) לקראו אותם פעם אחת זו אפשרות, אבל הם פשוט לא טובים כמו הראשונים.

לסיכום את תשעה נסיכים לאמבר מומלץ לקראו לקנות ולקראו שוב ושוב.

הראשון בסדרת הפנטזיה הפופולרית ביותר וללא ספק גם המוצלחת ביותר. כתיבתו של טולקין מדהימה ומפתיעה כל פעם מחדש- אף פעם לא נמאס לקרוא את הספר. מומלץ לקרוא לפני כן את הספרים הקודמים בהתרחשותם לתקופת שר הטבעות, כמו: ההוביט, הסילמריליון ועוד. הסרט עשוי היטב אך לא מתקרב, כמובן, לרמת הספר. הקורא יגמע את המילים בשקיקה. טולקין יצר, ללא ספק, את סיפור הפנטזיה המוצלח ביותר במאה ה-20. מי יתן וירבו סופרים כמותו.

צללים של מחשבות, ושבבים של טירוף. הספר הזה פשוט כולו הדים של קולות רחוקים שעולים מתוכו של הקורא. זה לא ספר על טירוף, זה ספר על אנושיות ואיך שהחיים לפעמים פשוט טורפים אותנו אל קירבם, עד שלא נשאר מאיתנו הרבה. הספר חיבר אותי לטירוף האישי שלי, לימד אותי לבחון אותו קצת יותר מקרוב ולפחד ממנו קצת פחות. בכל אחד מאיתנו מסתתר טירוף אישי, פרטי. אנחנו כל כך עסוקים בלהדחיק אותו עד שההדחקה עצמה הופכת לדיבוק. הספר מתאר סוגים שונים של טירוף שמקבלים לגיטימציה על ידי הקורא, בסופו של דבר כולנו אסירים של מחשבותינו, לטוב או לרע.