הרבה יגידו שהמשפט הוא ספר "כבד". בגלל זה הרבה אנשים מתייאשים מעצם המחשבה להתחיל לקרוא את הספר הזה כי קפקא מקובל כסופר "מסובך". אני אומר, שטויות במיץ עגבניות! נכון, בין השורות או על השורות מדובר באלגוריה או השתקפות של האדם החלש והחסר אונים אל מול המערכת המבלבלת והמודרנית. אבל הרומן עצמו והשפה שבה הוא כתוב הוא מאוד פשוט, ואין כלל קטעים ה"מסובכים להבנה". מבחינה זו רומן זה הוא כמו כל רומן אחר. כפי שאמור בדבר המתרגם בסוף הספר: "לשונו של קפקא אינה גבוהה ואינה נמוכה, היא תקנית אך נקייה מכל מליצה". אז כל אלו שחוששים מהמחסום הזה, אל תחששו. גם אני הזדרזתי לחשוש בהתחלה. מדובר בספר עוצמתי, קפקאי קלאסי, שכל אדם במובן מסויים יכול להזהות איתו למרות -ואולי בגלל- המבוכה והבלבול הטמונים בו, ובמיוחד בשל האווירה ה"סתומה" שבו (יש מקומות בסיפור שאפילו האוויר סמיך ומקשה על הנשימה של גיבור הספר). ויותר מכל, בפן האישי יותר, קפקא העניק לי כמעט יותר מכל סופר או הוגה אחר השראה עצומה לכתיבה שלי (אני מעלה סיפורים שלי לפורום מידי פעם, למי שרוצה להשוות). הספר יותר ממומלץ, הוא בגדר חובה כמעט.