צבים כל הדרך למטהג'ון גריןקראתי את הספר כשהייתי בגיל של הדמות הראשית, ובתקופה כל כך מתוסבכת ודפוקה זה היה כמו להסתכל במראה ולמצוא מילים לתחושות שלי. לא הרגשתי שאני נכנסת לראש שלה, המילים של ג׳ון גרין פשוט תיארו את המחשבות שלי, את הדפוסים של חיי ומה שעובר לי בראש. המערבולת הזו, האובססיה והמחשבות הבלתי נגמרות של אישה צעירה שמחפשת את עצמה ביחס לעולם ולאחרים. זו הייתה חוויה מעניינת מאד. מטרידה מעט אמנם, אבל לפעמים צריך ספר טוב שישקף את התחושות החוצה. והספר הזה בהחלט הוציא ממני הרבה דמעות (וצחוק, כי כרגיל הכתיבה של ג׳ון גרין שנונה וקורעת). בקיצור, אני לא יודעת אם זה מתאים לכל אחד, זה לא הארי פוטר... אבל זה כן ספר ששינה לי מחשבה.
צבים כל הדרך למטהג'ון גריןקראתי את הספר כשהייתי בגיל של הדמות הראשית, ובתקופה כל כך מתוסבכת ודפוקה זה היה כמו להסתכל במראה ולמצוא מילים לתחושות שלי. לא הרגשתי שאני נכנסת לראש שלה, המילים של ג׳ון גרין פשוט תיארו את המחשבות שלי, את הדפוסים של חיי ומה שעובר לי בראש. המערבולת הזו, האובססיה והמחשבות הבלתי נגמרות של אישה צעירה שמחפשת את עצמה ביחס לעולם ולאחרים. זו הייתה חוויה מעניינת מאד. מטרידה מעט אמנם, אבל לפעמים צריך ספר טוב שישקף את התחושות החוצה. והספר הזה בהחלט הוציא ממני הרבה דמעות (וצחוק, כי כרגיל הכתיבה של ג׳ון גרין שנונה וקורעת). בקיצור, אני לא יודעת אם זה מתאים לכל אחד, זה לא הארי פוטר... אבל זה כן ספר ששינה לי מחשבה.
טרזן בן הקופיםאדגר רייס בארוז0קודם כל,אני רוצה להבהיר משהו,אני לא פמניסטי במיוחד,אני בכל זאת חושב שהבנים טובים יותר (יאללה בנים!) אבל הספר הזה הוא בושה. אבל הוא נכתב לפני מממללללאאאא זמן,אז זה בסדר,כי אם הוא היה נכתב היום,היו הורגים את הסופר כמה פמניסטיות משוגעות. הספר ממש יפה,אבל באמת מוגזם,טרזן הוא הגיבור המושלם,וכמובן שהוא והיא נועדו להיות ביחד,סך הכל,ספר טוב.
ביקורת התבונה הטהורהעמנואל קאנט0ביקורת התבונה הטהורה היא ספר שמנסה לענות על שאלה פשוטה לכאורה: מה אנחנו באמת יכולים לדעת. קאנט טוען שהתבונה שלנו אינה חלון שקוף אל המציאות, אלא מערכת עדשות מובנית שמעצבת את כל מה שאנחנו תופסים. מרחב, זמן, סיבתיות – כל אלה אינם תכונות של העולם עצמו, אלא של האופן שבו אנחנו חושבים אותו.המהלך הזה הוא מהפכני: הוא מציב את האדם במרכז ההכרה, אבל גם מגביל אותו. קאנט אומר לנו: יש דברים שהשכל האנושי פשוט לא יכול לדעת, לא משנה כמה נתאמץ. אלוהים, הנפש, העולם כמכלול – כל אלה חורגים מהיכולת שלנו להבין באופן אמיתי.למתחילים, הספר עשוי להיראות כמו מבוך מושגים. אבל מי שמוכן להיכנס אליו מגלה רעיון עמוק: הידיעה האנושית אינה כישלון או מקריות, אלא מבנה מדויק ומוגבל שמאפשר לנו להבין את העולם כפי שהוא מופיע לנו, לא כפי שהוא “באמת”.הספר הוא אבן יסוד של המחשבה המודרנית כי הוא מלמד אותנו להבחין בין מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו באמת יכולים לדעת. בעולם מלא מידע, זה שיעור שמרגיש רלוונטי מתמיד.
אן שרלי הנערה מן האילוסי מוד מונטגומרי0אין כמו הספר הזה, שבו אן שרלי הופכת סוף סוף לנערה רומנטית, מלאת תשוקה ואהבה. קראתי את הספר לפחות ארבע פעמים, ועדיין – בכל פעם מחדש אני מגלה בו גוונים חדשים ומוצא את עצמי נשאב לתוכו כאילו זו הפעם הראשונה.מה שכל כך מיוחד באן הוא היכולת שלה לראות את העולם דרך פריזמה של דמיון מפותח ורומנטיקה אינסופית. היא לא רק עוברת תהליכים של התבגרות – היא מעניקה משמעות לכל רגע. התשוקה שלה לחיים, האכזבות הכואבות, והיכולת שלה להתאהב בכל פיסת נוף ובכל רעיון, ממלאים את הקורא בתחושה של פליאה שקשה למצוא בספרים אחרים.היופי בספר הזה הוא המעבר העדין מהילדה שחיה בדמיון לצעירה שמתחילה להבין את מורכבות הלב האנושי. אן לא מוותרת על הרומנטיקה שלה, אלא לומדת לתרגם אותה לתוך עולם מציאותי ומאתגר. עבורי, הקריאה היא כמו חזרה הביתה – תזכורת לכך שגם בעולם המודרני והציני, יש מקום לנשמות שרואות את העולם ב'צבעים עזים' יותר.זהו ספר שבו האהבה, הנוף והתשוקה נשזרים לכדי חוויה אחת מטלטלת ומנחמת כאחד. לא משנה כמה פעמים תקראו בו, אן תמיד תצליח להזכיר לכם איך זה מרגיש להאמין ביופי שמעבר לאופק.