הביתהאסף ענבריעינברי כותב רומאן בטכניקה של כתיבת שירה.על כן הוא דורש ממני ריכוז שאני מקווה שישתלם לי.אני אוהב תמציתיות ובעיקר כשזו טעונה.קשה מאד לכתוב שיר על 276 עמודים וצריך לקחת בחשבון שיהיו כמה קוראים שיתעייפו בדרך.בינתיים ,נפלא בעיני להציג את אמא של מיכיילו בעמוד שמונה ולתלות אותה על עץ בעמוד תשע .האידאולוגיה,הקיבוץ והמחיר פחות מענינים אותי מענין אותי איך ישרוד עינברי עד קו הסיום ,עם ירית פתיחה שכזו. (כרגע בעמוד42 ואוהב מאוד)
האמיתיתשאנדור מאראיאני אוהב מאד את שאנדור מאראי .אני אוהב שהדמויות והסיטואציה הן רק תירוץ ובמה ,למשנתו, ניסיונו והכרותו של מאראי, את נפש האדם .אני אוהב את המינימליזים של הסיטואציה והפעולה ,לעומת העושר והמורכבות של הדמויות הנמצאות בה. אהבתי בעיקר את המונולוג של הגבר שבו, מן הסתם ,יכולתי להציץ יותר לראשו המרתק של הסופר הרגיש והחכם הזה
האמיתיתשאנדור מאראיאני אוהב מאד את שאנדור מאראי .אני אוהב שהדמויות והסיטואציה הן רק תירוץ ובמה ,למשנתו, ניסיונו והכרותו של מאראי, את נפש האדם .אני אוהב את המינימליזים של הסיטואציה והפעולה ,לעומת העושר והמורכבות של הדמויות הנמצאות בה. אהבתי בעיקר את המונולוג של הגבר שבו, מן הסתם ,יכולתי להציץ יותר לראשו המרתק של הסופר הרגיש והחכם הזה
כשניטשה בכהארווין ד' יאלום0זהו לא ספר על פילוסופיה. סיפור אנושי ויפה, על המקום החשוב של המשפחה בחיי אדם. כמו כן, על המגבלות של הפילוסופיה בחיי היום-יום. "לא טוב היות האדם לבדו" הוא ציר מרכזי בסיפור, שמתגלה במלוא גדולתו לקראת הסוף (הטוב). נהניתי
אלגנטיות של קיפודמוריאל ברברי0זו ביקורת ראשונה שלי באתר,כך שאני מברכת את עצמי על הארוע. הערה קטנה וכללית-יש לי יכולת לא רעה לזהות אם ספר "שוה" קריאה,לטעמי,על סמך השורה הראשונה שבו.ספר זה נפתח באמירה-"מרקס משנה לי את כל העולם".זה כבר מעורר בי סקרנות עזה,ובאמת הצדיק הספר את עצמו מבחינת הסיפור,עומק הדמויות,השפה,האמירות הפילוסופיות והתובנות החברתיות והתרבותיות. הרגע המרגש בספר-הזיהוי של דמות מסוימת כ"תאומת נפש" של דמות אחרת,וזה קורה כמה פעמים. כל מי שחוה רגע כזה,יודע על מה אני מדברת,ובספר זה מצאתי גם אני "תאומי נפש" ספרותיים לעצמי. תאורי החוויות שאדם חש לנוכח יצירות אמנות,מסוגים שונים,לנוכח יצירות מופת של נפש האדם-אין כמותם. ניתן להבין שאהבתי את הספר מאד מאד. ספר ששומרים ליד המיטה.
