אחת מהיצירות הגדולות והפחות מוערכות של טולסטוי; טולסטוי נכנס לנבכי הנפש דרך סיפור פשוט על דרך המונולוג - סיפור על איך עולם הרגש מתמלא אט אט ומביא להתפרצות הנפש והגוף.

ספר מעורר המכיל כתבים, מאמרים וראיונות עם האדם הדגול שרילה פרבהופאדה. כל מי שמרגיש שהוא מדי פעם בתרדמת יוכל למצוא בספר הזה מחשבות מעוררות במיוחד (המשולות לשאיפת עשן "ירוק") אשר יסייעו לו להתעורר בלי כאבי ראש וצרבות. אפשר לאמר שאיש זה הנו איש דת אבל דרך הראיונות שהוא עורך עם אנשי דת אחרים (נוצרים למשל) ניתן לראות עד כמה התפישה שלו שונה. הספר קריא מאוד לכל נפש, פרבהופאדה לא כותב מסות אנליטיות, אף על פי שהוא עוסק בפילוסופיה והוא דואג לבאר כל מושג שחשוב לבאר - אך הוא עושה זאת בדרך מתונה וידידותית - ועם זאת הוא גם דואג לסתום את כל החורים הלוגיים בכל משפט שלו. יותר משניתן ללמוד על הדת ההינדואיסטית ועל זרם "הארי קרישנה" (שאותו למעשה פרבהופאדה הביא מהודו לארה"ב ולמערב כולו), ניתן ללמוד על דרך חייו של אדם ועל השפעתו החיובית האדירה על כל נפש שבאה איתו במגע. - הספר לא מופץ ברשתות הספרים הגדולות, אך ניתן לרכושו בין השאר גם דרכי.

כל מי שאוהב רעיונות ומסוגל לעכל טקסטים שמגדירים מחדש את המושג "הזוי", ימצא בספר הזה את כל מבוקשו. חלק מהרעיונות יותר מפותחים וחלק מאוד מופרכים, אבל הספר גדוש באיזושהי "אמת מרתיעה" שלא מתיימרת להיות בדיונית אלא מתיימרת להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא. הרעיונות מתכתבים עם הרבה מאוד חוגים ותפישות עולם שונות: החל מהמצרים הקדמונים, דרך היוונים העתיקים ועד לאנשים הפוסט מודרניים ולאדם המיסטי. אפלטוניזם, הינדואיזם, יהדות וקבלה הם רק חלק מהתפישות שהספר מתכתב איתן. חווית קריאה מלאת צבעים, סוריאליסטית ואובר ריאליסטית.

הגוונים הרבים שניתן למצוא בתוך האפור ומחוצה לו.

לטעמי - אחת מהיצירות המופלאות ביותר שנכתבו בעשור האחרון. הכשרון הבוטה של וולבק מוחצן דרך הרדיקליזם שלו; וולבק מתעקש לקחת את הקורא במסע ארוך ומעיק במסדרון צר ואפור, בכדי להראות שבסוף המסדרון הזה יש את הכל ובו זמנית אין כלום. הכתיבה שלו נקראת בצורה יבשה מאוד; זה נראה כמו שהוא פוסע על דרך עפר באמצע שום מקום, במטרה להגיע לשום מקום; או יותר נכון - במטרה להגיע לסוף החיים. למרות זאת, הדמויות חוות לא מעט חוויות אקספירימנטליות ורדיקליות לאין שיעור; הן מתנסות בדרך חיים מקובעת ואפורה או חופשייה ומשוחררת אך רדודה מתוכן. וולבק לוקח את האנושות אל הקצה - הוא מקצין את החיים עד לרמה שבה החיים מתרוקנים מכל משמעות אפשרית ודווקא בנקודה הזו הוא דואג לבאר את אותה משמעות: וכשהיא מתבהרת בדפים האחרונים של הספר, לפתע הקערה מתנערת מאדישותה המוחלטת ומתהפכת באימפולסיביות; לפתע נגלה ה"סוד" או המושא המסתורי שוולבק דאג בכל מאודו שלא להבהיר לקורא על קיומו. מבריק ומתוחכם להפליא.

אוטוביוגרפיה שנונה, משעשעת ועמוקה של יהונתן ושל התקופה המרתקת הזאת בתרבות התל אביבית.