מורי•לפני 3 שניםגם אצלנו בסופר עדיין מפרקים עוף לחלקיו.על הביקורת של Yaki d על לאכול בעלי חיים מאת ג'ונתן ספרן פויר
strnbrg59•לפני 3 שניםהאם עוד קיימים בארץ שווקים שנמכרים בהם עופות חיים, כשמאחורי הדוכן עומד גםשוחט? אני ראיתי דבר כזה בחיפה ב-1965. או אולי זה כבר קיים רק במגזר הערבי.על הביקורת של Yaki d על לאכול בעלי חיים מאת ג'ונתן ספרן פויר
מורי•לפני 3 שניםלא, לא יכול להיות סיפתח משום שאז ינטשו מיד. הסיפתח הוא תמידהספר היפה ביותר שנכתב בעברית: רומן רוסי.על הביקורת של Yaki d על אל תספר לאחיך מאת מאיר שלו
מורי•לפני 3 שניםאני, למשל, לא אוכל בעלי חיים, רק בשר מהסופר. יש לי אפילו ארנבת מחמד בבית.על הביקורת של Yaki d על לאכול בעלי חיים מאת ג'ונתן ספרן פויר
לאכול בעלי חייםג'ונתן ספרן פוירממלא ברגשי אשם, ולמרות שלא הצליח להמיר אותי לגמרי, אין שום ספק שמחשבה תבליח בראשי לפני כל ביס עתידי מהמבורגר עסיסי. מומלץ מאוד למי שאוהבים לייסר את עצמם, לא מומלץ לחובבי בשר וידע.
קנטאורתמיר מנדובסקיאני לא נוטה לקרוא ספרי "בוגרי מערכת הביטחון", אבל קיבלתי המלצה על הספר הזה, והבטחה שהוא לא בתבנית של "אני קשוח אבל במהלך העלילה אגלה את הרגש שבי". ספרי ביטחון/מלחמה/מודיעין, ממש כמו "פאודה", נוטים להיות עומס יתר של פיצוצים וזאת על חשבון עלילה ודמויות. לא זה המצב, בספר הזה. ראשית, הפתיע אותי שמדובר בכלל ברומן. ואחד טוב. עם דמויות תלת מימדיות שרובן חינניות ולכולן פגמים אנושיים, חולשות וטעויות בחישוב הדרך שגרמו לי לרצות לצעוק אליהן. הגיבור הראשי הוא לא גיבור, הוא איש שארצה לשבת איתו לקפה ולשאול אותו כמה שאלות. העלילה פתלתלה, אבל אל תצפו פה להרלן-קובניות, כי התעלומה השב"כית שבספר - היא רק התירוץ לשאלה גדולה בהרבה, שאני לא בטוח מה הנוסח שלה, אבל היא נעה בין "למה אנחנו עושים את זה לעצמינו?" לבין "עד מתי זה יימשך?"
קנטאורתמיר מנדובסקיאני לא נוטה לקרוא ספרי "בוגרי מערכת הביטחון", אבל קיבלתי המלצה על הספר הזה, והבטחה שהוא לא בתבנית של "אני קשוח אבל במהלך העלילה אגלה את הרגש שבי". ספרי ביטחון/מלחמה/מודיעין, ממש כמו "פאודה", נוטים להיות עומס יתר של פיצוצים וזאת על חשבון עלילה ודמויות. לא זה המצב, בספר הזה. ראשית, הפתיע אותי שמדובר בכלל ברומן. ואחד טוב. עם דמויות תלת מימדיות שרובן חינניות ולכולן פגמים אנושיים, חולשות וטעויות בחישוב הדרך שגרמו לי לרצות לצעוק אליהן. הגיבור הראשי הוא לא גיבור, הוא איש שארצה לשבת איתו לקפה ולשאול אותו כמה שאלות. העלילה פתלתלה, אבל אל תצפו פה להרלן-קובניות, כי התעלומה השב"כית שבספר - היא רק התירוץ לשאלה גדולה בהרבה, שאני לא בטוח מה הנוסח שלה, אבל היא נעה בין "למה אנחנו עושים את זה לעצמינו?" לבין "עד מתי זה יימשך?"
חוכמת הבייגלהאילן הייטנרקראתי את הספר לאחרונה, מתוך עניין בהפיכת ספרים לסרטים, ומאבקו של הייטנר להפחות את הספר הזה לסרט (באופן יזמי מאוד ומעורר הערכה). מדובר בכתיבה מלאת כישרון, במיוחד לספר ביכורים. אין ספק בכישרונו ומהר מאוד הקריאה מזמנת את המסקנה - שאין ספק שמדובר בספר ביכורים. נכתבו יומני רווקות רבים, והייטנר נכנס פה לקטגוריה באופן אלגנטי ומיוחד. הייתי מהמר שהוא לא קרא הרבה ספרים לפני שכתב את הספר הזה, כי הוא לא נכנס לשום תבנית. ספר קצבי ומעורר אמפתיה. ההומור שלו מחפה על הרבה מאוד בוסריות (שייתכן והתפוגגה בספרים הבאים) ובהחלט שגרם לי להזכר בשנות הרווקות לפני עידן הוואטסאפ והרשתות החברתיות. מעניין אותי לקרוא את אחד מספריו הבוגרים יותר.
אל תספר לאחיךמאיר שלולא הטוב ביותר של שלו, אבל לא גרוע כמו שעשו ממנו. למעשה, יכול להיות ספר טוב לסיפתח של שלו, עבור מי שלא קראו.האוטוביוגרפיות זועקת.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנרקראתי את הספר לאחרונה, מתוך עניין בהפיכת ספרים לסרטים, ומאבקו של הייטנר להפחות את הספר הזה לסרט (באופן יזמי מאוד ומעורר הערכה). מדובר בכתיבה מלאת כישרון, במיוחד לספר ביכורים. אין ספק בכישרונו ומהר מאוד הקריאה מזמנת את המסקנה - שאין ספק שמדובר בספר ביכורים. נכתבו יומני רווקות רבים, והייטנר נכנס פה לקטגוריה באופן אלגנטי ומיוחד. הייתי מהמר שהוא לא קרא הרבה ספרים לפני שכתב את הספר הזה, כי הוא לא נכנס לשום תבנית. ספר קצבי ומעורר אמפתיה. ההומור שלו מחפה על הרבה מאוד בוסריות (שייתכן והתפוגגה בספרים הבאים) ובהחלט שגרם לי להזכר בשנות הרווקות לפני עידן הוואטסאפ והרשתות החברתיות. מעניין אותי לקרוא את אחד מספריו הבוגרים יותר.
