כולנו חווינו תחושת הערצה בחיינו, ואין מי שלא יוכל לדמיין את עצמו במקום בו אמנדה נמצאת בתחילת הספר- את התחושה המציפה של הערצה עיוורת לגיבור/ כוכב כלשהו. במהלך הספר אמנדה עוברת תהליך של התפקחות כשהיא פוגשת את מושא הערצתה, ונאלצת להתמודד עם הפער שבין הדמות שבנתה לה, לבין זו שהיא פוגשת למולה. התהליך שעוברת אמנדה מעלה בנו תהיות לגבי המושג- האם גם אפשר להעריץ גם מקרוב? האם יש מקום להערצה בתוך קשר אישי- חברי? עם התקדמות העלילה, מושג ההערצה מקבל פנים שונות כאשר הוא משתקף אלינו מעיניהן של הדמויות, אשר כל אחת מהן חווה אותו בדרך אחרת- גם מהצד המעריץ וגם מזה הנערץ. העלילה של הספר מעניינת, זורמת וקלה לקריאה. הספר מרגש, מצחיק, עצוב לעתים ונוגע ללב. אבל אפשר עם כל אהבתי לעלילה, בסופו של דבר, כוחו האמיתי של הספר הזה הוא בדמויות שלו- אנחנו מתאהבים בדמותה המופלאה של מריאן- שאין מישהו שלא היה רוצה אותה בחייו, עוברים תהליך מעניין ואמוציונלי עם דמותה המורכבת של ג'יל, וחווים עם אמנדה תהליך של התבגרות. נהניתי מאוד מהאירועים הקטנים המציגים בצורה כל כך רגישה ונפלאה את היחסים שבין הדמויות, וגורמים לנו להרגיש שגם אנחנו חלק מהחבורה. נהניתי לקרוא את הספר ואני מקווה שייצא לו גם המשך, יהיה כיף לחיות עם הדמויות עוד קצת.

ה-ספר הכי טוב שקראתי. ניל וטרי הם שני גאונים. אני אוהבת את הכתיבה של כל אחד מהם בנפרד בכל מקרה, אבל לבחירה שלהם לכתוב יחד היה אפקט סינרגטי אדיר- הספר שנון, חכם, מרתק, כתוב בצורה כל כך יצירתית וגאונית שאף אחד אחר בחיים לא היה חושב לכתוב כך שום דבר, בטח את סיפור סופו של העולם. העלילה סוחפת ומצחיקה (אני צוחקת בקול ללא הפסקה בכל פעם שאני קוראת את הספר, וזה קרה כבר לא מעט פעמים), ולמרות זאת, החלקים הכי טובים בספר הם עדיים הפרולוג והאפילוג, שגלמים בפנינו את שני הברנשים חסרי התקנה, זוג החברים הגאונים שהחליטו להוציא את יצירת המופת הזאת לאור.

למרות שהספר ארוך מאוד (מעל 800 עמודים) קראתי אותו כמה פעמים. אני לרוב לא חסידה גדולה של סדרות פנטזיה כבדות, אבל קיבלתי המלצה, קניתי ולא יכולתי להניח אותו מהידיים (סיימתי אותו בפחות משבוע, שזה מאוד מרשים. אני חושבת שבאחת הפעמים אפילו סיימתי אותו ביומיים). הספר חכם ומעניין, הרגשתי שלקחתי איתו מסרים לחיים שמלווים אותי (קראתי אותו כבר לפני כמה שנים), וזה לא מובן מאליו לספר פנטזיה מסוג זה. חשוב להגיד שהוא יכול להיות טריגרי. הסופר לא חוסך בתיאורים גרפיים קשים מאוד. בכל אופן אחד הספרים הטובים שקראתי, ממליצה מאוד.

כולנו חווינו תחושת הערצה בחיינו, ואין מי שלא יוכל לדמיין את עצמו במקום בו אמנדה נמצאת בתחילת הספר- את התחושה המציפה של הערצה עיוורת לגיבור/ כוכב כלשהו. במהלך הספר אמנדה עוברת תהליך של התפקחות כשהיא פוגשת את מושא הערצתה, ונאלצת להתמודד עם הפער שבין הדמות שבנתה לה, לבין זו שהיא פוגשת למולה. התהליך שעוברת אמנדה מעלה בנו תהיות לגבי המושג- האם גם אפשר להעריץ גם מקרוב? האם יש מקום להערצה בתוך קשר אישי- חברי? עם התקדמות העלילה, מושג ההערצה מקבל פנים שונות כאשר הוא משתקף אלינו מעיניהן של הדמויות, אשר כל אחת מהן חווה אותו בדרך אחרת- גם מהצד המעריץ וגם מזה הנערץ. העלילה של הספר מעניינת, זורמת וקלה לקריאה. הספר מרגש, מצחיק, עצוב לעתים ונוגע ללב. אבל אפשר עם כל אהבתי לעלילה, בסופו של דבר, כוחו האמיתי של הספר הזה הוא בדמויות שלו- אנחנו מתאהבים בדמותה המופלאה של מריאן- שאין מישהו שלא היה רוצה אותה בחייו, עוברים תהליך מעניין ואמוציונלי עם דמותה המורכבת של ג'יל, וחווים עם אמנדה תהליך של התבגרות. נהניתי מאוד מהאירועים הקטנים המציגים בצורה כל כך רגישה ונפלאה את היחסים שבין הדמויות, וגורמים לנו להרגיש שגם אנחנו חלק מהחבורה. נהניתי לקרוא את הספר ואני מקווה שייצא לו גם המשך, יהיה כיף לחיות עם הדמויות עוד קצת.

כולנו חווינו תחושת הערצה בחיינו, ואין מי שלא יוכל לדמיין את עצמו במקום בו אמנדה נמצאת בתחילת הספר- את התחושה המציפה של הערצה עיוורת לגיבור/ כוכב כלשהו. במהלך הספר אמנדה עוברת תהליך של התפקחות כשהיא פוגשת את מושא הערצתה, ונאלצת להתמודד עם הפער שבין הדמות שבנתה לה, לבין זו שהיא פוגשת למולה. התהליך שעוברת אמנדה מעלה בנו תהיות לגבי המושג- האם גם אפשר להעריץ גם מקרוב? האם יש מקום להערצה בתוך קשר אישי- חברי? עם התקדמות העלילה, מושג ההערצה מקבל פנים שונות כאשר הוא משתקף אלינו מעיניהן של הדמויות, אשר כל אחת מהן חווה אותו בדרך אחרת- גם מהצד המעריץ וגם מזה הנערץ. העלילה של הספר מעניינת, זורמת וקלה לקריאה. הספר מרגש, מצחיק, עצוב לעתים ונוגע ללב. אבל אפשר עם כל אהבתי לעלילה, בסופו של דבר, כוחו האמיתי של הספר הזה הוא בדמויות שלו- אנחנו מתאהבים בדמותה המופלאה של מריאן- שאין מישהו שלא היה רוצה אותה בחייו, עוברים תהליך מעניין ואמוציונלי עם דמותה המורכבת של ג'יל, וחווים עם אמנדה תהליך של התבגרות. נהניתי מאוד מהאירועים הקטנים המציגים בצורה כל כך רגישה ונפלאה את היחסים שבין הדמויות, וגורמים לנו להרגיש שגם אנחנו חלק מהחבורה. נהניתי לקרוא את הספר ואני מקווה שייצא לו גם המשך, יהיה כיף לחיות עם הדמויות עוד קצת.

למרות שהספר ארוך מאוד (מעל 800 עמודים) קראתי אותו כמה פעמים. אני לרוב לא חסידה גדולה של סדרות פנטזיה כבדות, אבל קיבלתי המלצה, קניתי ולא יכולתי להניח אותו מהידיים (סיימתי אותו בפחות משבוע, שזה מאוד מרשים. אני חושבת שבאחת הפעמים אפילו סיימתי אותו ביומיים). הספר חכם ומעניין, הרגשתי שלקחתי איתו מסרים לחיים שמלווים אותי (קראתי אותו כבר לפני כמה שנים), וזה לא מובן מאליו לספר פנטזיה מסוג זה. חשוב להגיד שהוא יכול להיות טריגרי. הסופר לא חוסך בתיאורים גרפיים קשים מאוד. בכל אופן אחד הספרים הטובים שקראתי, ממליצה מאוד.