בין הספרים היותר סוחפים שיצא לי לקרוא בחיי.
קראתי אותו לפני מעל עשור, כשהוא עוד היה בטיוטות ובחיתולים ואני חייבת לציין שגם אחרי מעל עשור, יש סצנות שלמות שאני זוכרת מילה במילה.
קראתי אותו יותר מפעם אחת אבל כל פעם זה הרגיש כמו הפעם הראשונה.
נהנתי ברמות, נסחפתי עם הדמויות, הזדהתי עם כל אחת מהן בסיטואציה כזו או אחרת.
אני חושבת שכל אחד מאיתנו חווה את מה שאמנדה חוותה, את הערצה הזאת למישהו וזה מה שמעצים את הקריאה עוד יותר,
ובזמן הקריאה, אפשר להרגיש שאנחנו עוברים את התהליך עם הדמויות ביחד.
זה מהספרים שנשארים בתודעה שלנו גם הרבה אחרי שסיימנו אותו ואפילו גורם לרצות לקרוא אותו שוב בעתיד.
שיהיו לי ילדים, אין לי ספק שזה הספר הראשון שאתן להם לקרוא כשהם יגדלו, ממליצה בענק.

אז ככה- קראתי את הספר ויש לי כמה תובנות
דבר ראשון- אני מאוד ממליצה
דבר שני- יש הרבה מסרים יפים בספר בעיניי ודמויות שהן מודל לחיקוי:
-היכולת לסלוח ולתת הזדמנות שנייה ולהצליח להיכנס לנעליים של מי שפגע בך כדי להבין למה זה קרה
-לשפוט אדם רק לפי מראה חיצוני או איך שהוא מוצג בתקשורת זאת טעות
-שלא צריך להתעסק במראה חיצוני כי זה לא מה שחשוב
-חברויות בין אנשים יכולות לצמוח גם במקומות לא צפויים

אהבתי את איך שהדמויות בנויות ואיך שאנחנו מגלים עוד פרטים על העבר שלהן שמרכיב את התמונה על מי הן ולמה הן מתנהגות ככה
לכל דמות יש אישיות מיוחדת שמתפתחת בסיפור וקשה לא להתחבר אליהן

הכי אהבתי 2 דברים
-איך שהדמות של ג'יל התפתחה והתהליך שהיא עברה בעזרת דמויות אחרות
-הניגוד בין העבר של מריאן וג'יל שמתחיל ממש שונה, לשתיהן קורים דברים גדולים אבל בסוף קורה היפוך במקום שבו הן מסיימות את תקופת הילדות. לא רוצה לתת יותר מדי ספויילרים.

ממליצה לקרוא
הספר לא כבד ומאוד זורם בכתיבה

כולנו חווינו תחושת הערצה בחיינו, ואין מי שלא יוכל לדמיין את עצמו במקום בו אמנדה נמצאת בתחילת הספר- את התחושה המציפה של הערצה עיוורת לגיבור/ כוכב כלשהו. במהלך הספר אמנדה עוברת תהליך של התפקחות כשהיא פוגשת את מושא הערצתה, ונאלצת להתמודד עם הפער שבין הדמות שבנתה לה, לבין זו שהיא פוגשת למולה. התהליך שעוברת אמנדה מעלה בנו תהיות לגבי המושג- האם גם אפשר להעריץ גם מקרוב? האם יש מקום להערצה בתוך קשר אישי- חברי? עם התקדמות העלילה, מושג ההערצה מקבל פנים שונות כאשר הוא משתקף אלינו מעיניהן של הדמויות, אשר כל אחת מהן חווה אותו בדרך אחרת- גם מהצד המעריץ וגם מזה הנערץ.
העלילה של הספר מעניינת, זורמת וקלה לקריאה. הספר מרגש, מצחיק, עצוב לעתים ונוגע ללב.

אבל אפשר עם כל אהבתי לעלילה, בסופו של דבר, כוחו האמיתי של הספר הזה הוא בדמויות שלו- אנחנו מתאהבים בדמותה המופלאה של מריאן- שאין מישהו שלא היה רוצה אותה בחייו, עוברים תהליך מעניין ואמוציונלי עם דמותה המורכבת של ג'יל, וחווים עם אמנדה תהליך של התבגרות. נהניתי מאוד מהאירועים הקטנים המציגים בצורה כל כך רגישה ונפלאה את היחסים שבין הדמויות, וגורמים לנו להרגיש שגם אנחנו חלק מהחבורה.

נהניתי לקרוא את הספר ואני מקווה שייצא לו גם המשך, יהיה כיף לחיות עם הדמויות עוד קצת.