ישנם ספרים, שיש צורך בבשלות (לא בשביל להעליב). כשאדם מזדקן קל לו להבין ספרים על בני גילו. ראי ספר מצויין "החיוך האטרוסקי" הבנים שלי בשנות השלושים לחייהם לא מסוגלים להבין מה אני מוצא בספר. גם אני בסיום התיכון לא אהבתי ספרים שנדרשנו ללמוד. כיום הדברים נראים אחרת. בכלל לא נעים אבל לעניות דעתי לאנשים מבוגרים יותר יש ניסיון חיים וחוויות (לא לכולם). שההתרשמות שלהם משתנה. דוגמא: לפני שנולד הנכד הבכור שלי לא היה לי מושג כיצד יווצר הקשר. כיום אני קשור אליו הוא החזיר לי את הרעננות שבאהבה, שאם השנים משהו משתנה שם. בקיצור לאהוב נכד זה סוג אהבה שונה מאהבת בןץ לא ניתן לתאור מדובר בתחושה. שנה טובה ובשורות טובות ואם את לא אוהבת את אבא גוריו נסלח לך.

אני מאחל לך חיים ארוכים, זכרי שתגיעי לשנות ה-60 ונדבר אז (הסעכוי שתמצאי אותי קטן כי אני בגילאים האלו היום. (החיים כמו ספר טוב לא ניתן לקפוץ על פרקים ורק כשמתקרבים לסוף מבינים למה התכוון הסופר תגלי שהגיל עושה משהו, האדם מסוגל להזכר בפרקים הקודמים אבל אינו יכול לצפות את הפרקים הבאים.