קשה לומר שזה ספר פרוזה... לצד סיפורים קטנים וטובים על הדרום המתייבש (גם הנוף וגם חייהם של האנשים), שבסוף כן מתגבשים לתמונה גדולה ומרגשת, יש קטעים ארוכים של כתיבה שנעה בין הגות יהודית למיסטיקה יהודית. לי אישית זה הפך את צליחת הספר למאוד קשה, אבל בכל זאת מדובר בקריאה מתגמלת, ושונה מאוד מהדברים הרגילים בספרות הישראלית.

ב-1911, רודיארד קיפלינג טען כי הנקבה של הגזע מסוכנת יותר מהזכר. בחלק מהצבאות, החיילים מאומנים לירות קודם כל בנשים טרוריסטיות בכל מצב של בני ערובה.זאת בשל הסכנה הנשקפת מהן לפגיעה בבני ערובה חפים מפשע. למרות כל זאת, יכולתן של נשים למעשי זוועה- בייחוד כנגד ילדים- עדיין יש בה בכדי לזעזע את העולם.
בעוד שרוב בני כיתתי בחרו לכתוב מאמרים על נושאים הקשורים ברפואה, בחרתי אני בנושא קצת שונה- פגיעה באתיקה רפואית ע"י אחיות בגרמניה הנאצית. בתור אחות לעתיד, שעיקר התעניינותה במגיפות ובשואה (אכן, אני אדם מלבב מטבעי), רציתי להבין איך אנשי רפואה, שנשבעו להגן ולטפל, נטלו חיים והתעללו בחפים מפשע.
למרות כותרת הספר, הוא אינו מתמקד ברוצחות, אלא במשתפות פעולה עם מעשי השלטון הנאצי. הוא כולל מספר דוגמאות מצומצם, אך רוב רובו חומר רקע על התקופה ועל הסיבות בגינן בחרו אזרחי הרייך להעלים עין או לקחת חלק פעיל במעשים הנפשעים כנגד העם היהודי. בסופו של דבר, המאמר בן שמונת העמודים שלי (כולל שער וביבליוגרפיה), כולל יותר מידע מועיל מאשר הספר בן 188 העמודים הזה (מינוס ביבליוגרפיה).
אחרי מחקר מעמיק ואינספור מאמרים שקראתי אודות הנושא, הספר אכזב אותי קשות. אמנם הוא כתוב נפלא, אך המידע בו מועט להחריד. הייתי מצפה שמבחירה בנושא כה חשוב, הכותבת תנסה להעביר מידע רב יותר ובעל חשיבות רבה יותר מאשר הלך הרוח של התקופה בהרחבה ומידע שאין בו צורך.
המקרים נעים בין נשים שלא נקפו אצבע לנוכח הזוועות שהתרחשו במחוזותיהן, לבין נשים אשר תרמו להוצאת פקודות לנטילת חיים, לבין נשים שנטלו חיים במכוון. אחד מן המקרים, הנוגע לאחות בבית חולים, היה מוכר לי היטב ממחקרי. מקרה אחר, של אישה אשר ירתה בשישה ילדים, נגע ללבי והעלה דמעות בעיניי. לא בגלל המקרה עצמו, אלא מפני שזו בערך הבימה שניתנה למקרה המזעזע הזה- מספר שורות עלוב. מיותר לציין שרוב הנשים אשר טבחו בחפים מפשע מעולם לא נענשו על פשעיהן. אף אחד לא טרח להעמידן לדין.