היות ונכתבו עד עתה סקירות מפורטות, וכבר פשפשנו לחצר הפנימית בתוך הקרביים, אנסה כהרגלי לשם האיזון לכוון את אלומת האור אל היוצר תחילה - אל השחקן שמושך בחוטים – ואתחיל גם הפעם בסופר עצמו בתקווה שאצליח להוסיף ולו אך במעט ...
אז זה שדני בר יודע לכתוב כבר כתבו האחרים ואני רק מחזקת, והוא גם אוהב את מרבית יצירי כפיו- הקיימים או המדומיינים בכל אופן הם בבחינת יציריו- ואפשר להבין, כי ככה זה אצל רוב היוצרים. את השנואים או נגיד הרעים, אותם הוא משאיר בידינו –תשפטו תכעסו תעשו איתם מה שאתם רוצים. ועל האחרים אלו שנכנסו ויצאו מאותה החצר, מאותו הכפר, אלו שהיו קשורים אליה, הצטרפו אליה, עזבו אותה או שרק עברו דרכה- כפרפרזה לדלתות המסתובבות בתוכנו -עליהם הוא מניח כף יד חמה ואם לא את כל כף היד אז אצבע אחת לפחות .
רגע, רגע ,
אולי השימוש במילה אוהב היא לא בדיוק המתאימה כאן . נכון יהיה לומר שבדרך כלל הוא מגלה סימני חמלה. זהו. זו המילה. מנסה להבין. אם במילה, במבט חטוף אחד שמתעכב לרגע, כזה שמבטא את נקודת האור גם כשמסביב נאמר- החשכה מוחלטת. ואפילו כשהוא נדרש ללחוץ על ההדק נראה שהוא מבצע את הפעולה רק כשאין ברירה , והוא גם כותב על נושאים שהם בבחינת נתחים גדולים ומשמעותיים מחייו, ולכן בדרך כלל, זה אמור להצליח .. וזה באמת מצליח לו. ואחרי הסיור המרתק שאורגן בחודש שעבר בכפר הנוער בן שמן, בעקבות הספר הזה, נחשפנו חלקינו לרקע, לאדם, לסיפורים שמאחורי, והצלחנו לחוות ולו במעט את הניחוח של המקום - את התפאורה לעלילה שבספר, ושאותה בקלות יכולנו לפרוש בין 270 העמודים תוך כדי הקריאה .
כתיבתו "גברית". לא מסתלסלת. ישירה וקונקרטית. אמינה. המילים מדויקות ומשרתות את העלילה. נטולות רגשנות. לפעמים היה חסר לי ההדהוד העמוק יותר של הרגש כי היו שם נפשות שתבעו שחייה במים העמוקים יותר, (מוטקה ונינה למשל ...) ולא רק לעומק הבטוח שמתאפשר לצלול עם השנורקל ...
הקריאה בספר זורמת כי הסיפור פשוט מרתק, ודני יודע להוביל את הקורא בבטחה לפרק הבא בצעדים לא מהוססים בבחינת "כך זה ולא אחרת "(אפשר לסמוך עליו) במילים אחרות בפרטיטורה הזו שדני כתב ישנם כל הכלים הנדרשים בתזמורת והוא מנצח עליהם ביד מאומנת, ויש לו אסמכתאות לכך ....
מאוד נהניתי !
הוא הצליח להנציח ולהפיח חיים חדשים בתקופה ובהלכי רוח השייכים כבר להיסטוריה. תקופת השלטון הבריטי, החיים בכפר הנוער בן שמן, ינואר 1940 מאבקים בין הבולשת הזרה לבין ההגנה, ודור שהנכונות שלו הייתה פעם בלתי תלויה. (דור הולך ונשכח ? ) ומערכות היחסים השבריריות בינינו לבין הערבים, וזה אומר שאין חדש תחת השמש ומה שהיה עדיין ישנו, כולל כל האינטריגות ומאבקי הכוח, כשהזרקור מופנה לעבר "פרשת בן שמן" המטלטלת והתפוח האחד הרקוב שיצא מתוכנו, כזה שיכול בפוטנציה להימצא בכל סלסילה עד עצם היום הזה, כמו שאנחנו כבר יודעים – מלאה בכל טוב ככול שתהיה ...
קראתי את הספר בקצב של אלגרו מודראטו מבלי למצוא שום אקורדים צורמים.
סוחף, כבר אמרתי ?
מעניין ומותח גם אמרתי ?
מהודק לא אמרתי ,
ואם כן, אז לגמרי לא נורא אם אחזור שוב ואדגיש.
וגם אוסיף - מסקרן ומהדהד אמינות.
תודה לך דני בר . וכמה טוב שאתה כאן אתנו !