נתחיל מכך שזה הספר הטוב ביותר שקראתי בשנתיים האחרונות. ספר שלא הסתיים עם קריאתו, כי אפשר לנתח אותו בכמויות.
את הספר סיימתי לקרוא היום, משמע באחד מעשרת הימים הנוראים, ואין מתאים יותר מזה שהרי הספר דן במידת הרחמים.
סטיפן צוויג אומר שיש רחמים ויש רחמים. יש רחמים רציניים ולוגיים שבאים לעזור תוך התמסרות לאדם שזקוק להם. ויש רחמים מתוך קוצר רוחו של הלב להשתחרר ולברוח מהמועקה שיוצר סביבו הסובל.
גיבור הסיפור הוא בחור טוב אך חלש אופי שמשנה את החלטותיו כל הזמן בין תחושת הרחמים לדמות המרכזית השניה שהיא נערה נכה, לבין "מה יגידו השכנים" במקרה הזה חבריו ליחידה (התקופה היא ערב מלחמת העולם הראשונה וההתיחסות לנכים לא היתה משהו).
הוא באמת רוצה לעזור אך עזרתו רק הורסת יותר ויותר כי כאדם שגדל וחי במסגרת צבאית הוא לא נתקל עד כה בחיים האמיתיים וההבנה שלו ביחסים שבינו לבינה אפסית ונעשית ללא רגש אמיתי, בעוד שהנערה מתאהבת בו נואשות - הוא הופך להיות כל עולמה, למרות שיש מסביבה כמה דמויות מרכזיות.
ככל שהיא מתאהבת בו הוא מרגיש יותר תקוע וכך הוא נקרע בין הרצון לברוח מכל זה ובין הרחמים והחמלה לנערה הכלואה בחוסר היכולת שלה.
הספר כתוב נפלא עם גישה מעמיקה וניתוח מדויק של נפש האדם. מומלץ ביותר.

שוגון הוא רומן המבוסס על מאורעות היסטוריים. הסיפור מתחיל מספינה הולנדית הנקלעת אל מלתעותיו של אדון פיאודלי יפני רם-מעלה, ומשם ממשיך אל טקסים קסומים, קרבות עקובים מדם, אהבה אסורה, עינויים, ואנשים שיקריבו את חייהם בלי למצמץ.
בספר 'שוגון' מסופר על סמוראים, יורדי-ים, שליטים, גיישות, כמרים, קיסרים ואיכרים . על אף שהספר המדהים הזה לא כתוב בפשטות, הוא מתחיל לזרום אחרי שעוברים כמה עשרות עמודים, ואז כבר אי אפשר להפסיק. אפילו כשהוא נגמר, קשה לעכל שאין לו המשך.

הספר מתנהל בנעימות.אין עלילה סוערת.
זה נתן לי אפשרות להתבונן אל תוך חיה של משפחת מהגרים מבנגלדש
שמצד אחד רוצה להשתלב במערב אך מצד שני כבולה מנטאלית בקודים חברתים שזורמים בדמה כאילו בלי יכולת להשתחרר מהם.מזכיר את הסרט המצוין:מזרח הוא מזרח
EAST IS EAST
1999 בריטניה. ביקורת על הסרטhttp://ads.maariv.co.il/site/movie64.html


הסופרת שוזרת נקודות הסתכלות מענינות ,לאורח הסיפור,על קרוביה של נזנין שחיים בבנגלדש,זה מעניין לקרוא דווקא אורך חיים לא מהצד הידוע ,לכאורה, של עוני נורא ומחלות,דבר שהזכיר לי איך אנחנו כאן מצטיירים בעיני חלקים בעולם...תלוי איפה התיקשורת בוחרת להתמקד.
בנוסף יש תאורים על האוכל הבנגלדשי...התאורים כתובים כמו לאחר יד אבל הם מעוררי תאבון!!!

בחויה שלי מהספר חשתי שאחרי כל המוסכמות והקודים הדתים חברתיים - אין דבר העומד ביפני הרצון ליחיות. חיים של חרות.