אלוהים, תעשה שאנשים יבינו שזה לא הספר הכי טוב של סאראמאגו. בעצם, היה זה תחילתו של הסוף מבחינת הכתיבה שלו. מפה הוא רק הדרדר. הספרים הקודמים שלו אמנם יותר קשים לקריאה (מסתבר שזה אפשרי), אבל יותר טוטאליים. גם הספר הזה שווה כל רגע של "ראבאק, אם אני קורא עוד עמוד הראש שלי מתפוצץ ממחסור בסימני פיסוק".

כמעט אף פעם לא יוצא לי להגיד על ספר/סרט/שיר/דיסק שהוא הכי טוב שאי פעם קראתי/ראיתי/שמעתי , אבל במקרה של הספר הנ"ל , אני נאלץ להתנער מההרגל , ולהגיד : "ללא ספק , הספר הטוב ביותר שקראתי עד היום " .

זה לא ספר מהנה , במובן הכיפי של המילה , להיפך , בקטעים מסויימים אתה סובל ביחד עם הדמויות הראשיות , ולו רק כדי לספק את הצד המאזוכיסטי שקיים בכל אחד מאיתנו .

אני לא שוכח שהסופר הוא אנטישמי , אבל יש להפריד בין הבערות שבכך להיותו גאון ספרותי .

כן ירבו , ואם יש למישהו המלצה על ספר שמזכיר את על העיוורון , אפילו קצת , אשמח לקבל המלצה אישית .

חג שמח .

לא קל למצוא ספרים מתורגמים מיפנית וכשמוצאים והספר מוזמן ומגיע לחנות, האושר הוא רב.
גם במקרה של המפתח נהניתי מאד הן מעלילת הספר והן מתיאור החיים היפניים רגע לפני השתלטות המערב על יפן. מומלץ בחום.