הספר הראשון של קן פולט שקראתי. הספר , בראייה היסטורית של אחרי ספטמבר 2001 ,מאד נאיבי. הוא מספר על המאבק האזרחי באפגניסטן ומאבק הכוחות בין הרוסים לאמריקאים. כדי לסלק את הרוסים מאדמת אפגניסטן בחרו האמריקאים לתמוך ולטפח את הטאליבן.שבטי ההרים מוצגים כאן כתושבים האותנטיים על מנהגיהם ואורח חייהם המסורתי ומודגשת חשיבות שימור התרבות שלהם שהרוסים הזדים מבקשים למחות. האמריקאים האינטליגנטים והנאורים שוכחים שאי אפשר לחנך את העולם. הספר עצמו סוחף ומרתק. אין אף רגע דל. בניגוד לספרים רבים שעל כריכתם כתוב שהם נקראים בנשימה אחת אבל הם ממש לא, ספר זה מבטיח ומקיים.קראתי בבת אחת וקמתי אחרי כמה שעות (ארוכות) עם סחרחורת. לקרוא!! אבל לא לשאוף לריאות.

הספר הקלאסי של הלר.אין עליו. כתב גם את "אלהים יודע" וגם שם יש הברקות.חוץ מזה שבקהל של קוראים תמיד טוב ומרשים שאפשר להגיד שקראת את ספריו של הלר (ולא רק את האחרון של סרמאגו למשל)(אם כי, הרהור נוגה,זה בטח אומר משהו על הגיל שלך)

מזמן לא היה ספר שעשה לי כל כך טוב. אם עידית שכטר פייל היתה מסכימה הייתי מציעה לה חברות. קראתי גם את ארוחות מהספרים ואת טיולים בעקבות סופרים ואהבתי.

הספר הקלאסי של הלר.אין עליו. כתב גם את "אלהים יודע" וגם שם יש הברקות.חוץ מזה שבקהל של קוראים תמיד טוב ומרשים שאפשר להגיד שקראת את ספריו של הלר (ולא רק את האחרון של סרמאגו למשל)(אם כי, הרהור נוגה,זה בטח אומר משהו על הגיל שלך)

צאצאי "עמודי תבל" ממשיכים.שוב הג'ינג'י המכוער (אך המוכשר) מאוהב ביפה והבלתי מושגת. שוב יש רעים וטיפשים, אבל בסוף הטוב ינצח. למה? ככה. זה ספר , לא טקסטבוק היסטורי.למה קטנוניות? קצת פחות טוב מהראשון ועדיין ספר טוב מאד.

מצטרפת למקהלה.אהבתי מאד מאד. למעשה גדלתי על הספר (בהפסקת 10, עם הכריך מעל השולחן והספר מתחת). חבל שאין הרבה כאלה. באותה תקופה קראנו בנשימה עצורה גם את אורי ואליפים של אסתר שטרייט וורצל ואת שרה גיבורת נילי ולאהוב עד מוות של דבורה עומר.יש עוד בסגנון? אשמח אם למי מכם יש המלצה