קראתי אותו. הוא חצוף, בועט, ומביא עמו רוח חדשה. היכולת של הכותב להעיף את הגיבור שלו בממדי זמן שונים, בדרגות הכרה והבנה קיצוניות, בתוך קשת של רגשות שיש בה הרבה יותר צבעים מאשר בדגל הגאווה, מעידה על דבר אחד: משהו לא רגיל מתרחש בין הדפים הללו. והקרביים האלו של הספר – כנראה לא ירדו לסוף דעתך. אני תוהה אם לא קראת את הספר הזה בשיפוטיות; אחרי הכל, אף אחת לא אוהבת את הבחורים “ההם” שמתייחסים “ככה” לבחורה. בביקורת שלך התייחסת לכמה היבטים: הטקסט כתוב כמעט ללא נשימה, כמו מונולוג של מתבגר. טעויות בהגהה, לא מספיק רווחים בין הפסקאות... גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שאלה לא עושים חסד עם הספר – זו עדיין לא סיבה משכנעת שלא לקנות או לקרוא את הספר. חיפשתי בביקורת שלך משהו ענייני יותר, ממוקד יותר, והכי חשוב – לא קטנוני. לא מצאתי. וכיוון שלא מצאתי – הלכתי לקנות את הספר. איזה מזל שלא הקשבתי לך.
