האמת שזו הפעם הראשונה שאני כותבת ביקורת באתר סימניה, ומה שמניע אותי לכתוב את הביקורת לספר הזה היא שהוא באמת מעולה! את הספר "אני פחדן אני" לקחתי בהשאלה מאחד הקצינים שלי כשהייתי בצבא, הוא אמר לי שזה ספר שיפיל אותי על הרצפה. אני אודה באמת, אני לא בן אדם של הומור, ובכלל אני לא אוהבת קומדיה או שמנסים להצחיק אותי, אך הספר הזה כל כך תמים שהוא באמת הפיל אותי מצחוק. מספרים על יורם, שהוא פחדן. אבל באמת באמת פחדן. האירוניה היא שבגלל שיורם כזה פחדן בכל האירועים הוא יוצא הגיבור. אני אתן דוגמא קטנה מהספר (אתם לא חייבים לקרוא, אבל אני מבטיחה שלא יהרוס דבר). פורץ לו גנב הביתה והוא מסתתר כי הוא כל כך מפחד, ואז הגנב רואה אותו ובורח לנפשו - יורם יוצא גיבור כיוון וכולם חושבים שהוא זה שהבריח את הגנב. נכון שהספר הצחיק אותי, אבל זו לא מטרתו, הוא נוגע בפחדים העמוקים של המלחמה שעברו בראש של כל אחד. הספר טומן בחובו מחשבות מאוד כנות על חברות, אהבה, מיניות (שמתייחסות למין הנשי), בדיחות שטחיות, ובעצם להעביר לקוראים מהן המחשבות ברגעים הקשים ביותר. וכל זה משתלב עם הומור. לטעמי ספר מעולה, שנון, שפה רהוטה, וגם על הדרך קצת ידע על מלחמת העצמאות. לא הייתי מגדירה אותו כספר צבא לכל אלה שאולי חוששים מהז'אנר. תהנו!! מקנאה על הקריאה!

אני כל-כך אוהבת ספרים מהסוג הזה, ספר שחושפים בפניי יהדות שלא הכרתי ואפילו לא ניסיתי להתעמק. כמובן כאשר אתה מחליט לקרוא ספרים מסוג זה עלייך להבין כי ישנם הרבה דברים שהם פרי דמיונו של הסופר. הספר הזה, ריגש אותי עד דמעות, בעיקר בגלל שהסופרת מתארת איך הכל נראה מנקודת המבט של אחת הדמויות. איך מרגיש רצח, בגידה, קנאה, נטישה, איך זה מרגיש כאשר אהוב לבך מתחתן עם אחיותייך, ולהראות שאהבת אמת אכן אפשרית בימים ההם. שווה לתת הזדמנות לספר הזה גם אם אינו דובק ב"אמת" (כי מי בכלל קבע מהי האמת האמיתית, ואם בכלל יש אמת לסיפורים אלו). אני חושבת שספרים כאלו הם ספרי חובה, הם מעשירים את הידע מהמקורות ובמידע של אותה תקופה - אם זה האוהל האדום, המנהגים, הבישולים ועוד.

אני כל-כך אוהבת ספרים מהסוג הזה, ספר שחושפים בפניי יהדות שלא הכרתי ואפילו לא ניסיתי להתעמק. כמובן כאשר אתה מחליט לקרוא ספרים מסוג זה עלייך להבין כי ישנם הרבה דברים שהם פרי דמיונו של הסופר. הספר הזה, ריגש אותי עד דמעות, בעיקר בגלל שהסופרת מתארת איך הכל נראה מנקודת המבט של אחת הדמויות. איך מרגיש רצח, בגידה, קנאה, נטישה, איך זה מרגיש כאשר אהוב לבך מתחתן עם אחיותייך, ולהראות שאהבת אמת אכן אפשרית בימים ההם. שווה לתת הזדמנות לספר הזה גם אם אינו דובק ב"אמת" (כי מי בכלל קבע מהי האמת האמיתית, ואם בכלל יש אמת לסיפורים אלו). אני חושבת שספרים כאלו הם ספרי חובה, הם מעשירים את הידע מהמקורות ובמידע של אותה תקופה - אם זה האוהל האדום, המנהגים, הבישולים ועוד.

אני מאמינה שזהו אחד הספרים שנמצאים לכל אחד על מדף הספרים, ואם לא אז כנראה הוא נתקל בספר זה. הרבה המליצו לי עליו, ואני בהחלט יכולה להבין למה. אני חושבת שויקטוריה היסלופ היא סופרת מעולה, שיודעת לסחוף ולגעת בקוראים שלה. זהו מהספרים שבולעים אותם תוך יום, וגם נהנים מהם. הספר אכן מוצלח. לקח לי לא מעט זמן להתחבר אליו , אני חושבת שהתרגום תחילה הפריע לי אך בהמשך נכנסתי לסיפור והיחס אליו התמעט. נהניתי מאוד מהקריאה. אני נהנית לקרוא על תקופה מסוימת, והתעסקות במחלת הצרעת הייתה מעניינת, ובשבילי זו הייתה בעצם הפעם הראשונה בה נתקלתי במחלה מעבר לערך באנציקלופדיה. הדמויות של היסלופ עוברות בסיפור תלאות ומהלומות רבות אך למרות זאת הן מרימות את ראשן וצופות אל העתיד, שאולי יהיה טוב יותר. כריכת הספר מעבירה מסר זה וכמובן שעוד מסרים רבים, אם זה הבדידות, אם זה הזמן שנעצר, ההרגשה שמתנהל עולם שלם ואני נמצא במקום שהוא מנוכר לו. אם להגיד שמצאתי עומק כלשהו בספר, לא מצאתי. אני קוראת וקוראת ומחכה לראות על מה כולם מדברים בספר הזה, ולא מצאתי. אני חושבת שחסר בו משהו, משהו שיחדור לי ללב ויטלטל את עולמי כפי שהוא טלטל את עולמם של תושבי ספינלונגה. בנוסף אגיד שהדרמה שהייתה בסוף הספר הרסה לי את הצפיות, ומשם כבר הבנתי שאת עיקר הספר קראתי. לטעמי זה היה קצת קיטשי וזה פגם בספר, אך כמובן זו דעתי האישית. מה גם שיש לי קצת ביקורת על הסיבה לספר בעצם את הסיפור. הסיבה שסופיה בחרה לנצור את עברה אבל ניחא, זה לא כל-כך משנה. בקיצור, ספר באמת טוב, הוא סוחף וענייני, לי הוא חידש רבות בנושא מחלת הצרעת וזו אחת הסיבות שהכי נהניתי לקרוא אותו.

אני מאמינה שזהו אחד הספרים שנמצאים לכל אחד על מדף הספרים, ואם לא אז כנראה הוא נתקל בספר זה. הרבה המליצו לי עליו, ואני בהחלט יכולה להבין למה. אני חושבת שויקטוריה היסלופ היא סופרת מעולה, שיודעת לסחוף ולגעת בקוראים שלה. זהו מהספרים שבולעים אותם תוך יום, וגם נהנים מהם. הספר אכן מוצלח. לקח לי לא מעט זמן להתחבר אליו , אני חושבת שהתרגום תחילה הפריע לי אך בהמשך נכנסתי לסיפור והיחס אליו התמעט. נהניתי מאוד מהקריאה. אני נהנית לקרוא על תקופה מסוימת, והתעסקות במחלת הצרעת הייתה מעניינת, ובשבילי זו הייתה בעצם הפעם הראשונה בה נתקלתי במחלה מעבר לערך באנציקלופדיה. הדמויות של היסלופ עוברות בסיפור תלאות ומהלומות רבות אך למרות זאת הן מרימות את ראשן וצופות אל העתיד, שאולי יהיה טוב יותר. כריכת הספר מעבירה מסר זה וכמובן שעוד מסרים רבים, אם זה הבדידות, אם זה הזמן שנעצר, ההרגשה שמתנהל עולם שלם ואני נמצא במקום שהוא מנוכר לו. אם להגיד שמצאתי עומק כלשהו בספר, לא מצאתי. אני קוראת וקוראת ומחכה לראות על מה כולם מדברים בספר הזה, ולא מצאתי. אני חושבת שחסר בו משהו, משהו שיחדור לי ללב ויטלטל את עולמי כפי שהוא טלטל את עולמם של תושבי ספינלונגה. בנוסף אגיד שהדרמה שהייתה בסוף הספר הרסה לי את הצפיות, ומשם כבר הבנתי שאת עיקר הספר קראתי. לטעמי זה היה קצת קיטשי וזה פגם בספר, אך כמובן זו דעתי האישית. מה גם שיש לי קצת ביקורת על הסיבה לספר בעצם את הסיפור. הסיבה שסופיה בחרה לנצור את עברה אבל ניחא, זה לא כל-כך משנה. בקיצור, ספר באמת טוב, הוא סוחף וענייני, לי הוא חידש רבות בנושא מחלת הצרעת וזו אחת הסיבות שהכי נהניתי לקרוא אותו.

אני מאמינה שזהו אחד הספרים שנמצאים לכל אחד על מדף הספרים, ואם לא אז כנראה הוא נתקל בספר זה. הרבה המליצו לי עליו, ואני בהחלט יכולה להבין למה. אני חושבת שויקטוריה היסלופ היא סופרת מעולה, שיודעת לסחוף ולגעת בקוראים שלה. זהו מהספרים שבולעים אותם תוך יום, וגם נהנים מהם. הספר אכן מוצלח. לקח לי לא מעט זמן להתחבר אליו , אני חושבת שהתרגום תחילה הפריע לי אך בהמשך נכנסתי לסיפור והיחס אליו התמעט. נהניתי מאוד מהקריאה. אני נהנית לקרוא על תקופה מסוימת, והתעסקות במחלת הצרעת הייתה מעניינת, ובשבילי זו הייתה בעצם הפעם הראשונה בה נתקלתי במחלה מעבר לערך באנציקלופדיה. הדמויות של היסלופ עוברות בסיפור תלאות ומהלומות רבות אך למרות זאת הן מרימות את ראשן וצופות אל העתיד, שאולי יהיה טוב יותר. כריכת הספר מעבירה מסר זה וכמובן שעוד מסרים רבים, אם זה הבדידות, אם זה הזמן שנעצר, ההרגשה שמתנהל עולם שלם ואני נמצא במקום שהוא מנוכר לו. אם להגיד שמצאתי עומק כלשהו בספר, לא מצאתי. אני קוראת וקוראת ומחכה לראות על מה כולם מדברים בספר הזה, ולא מצאתי. אני חושבת שחסר בו משהו, משהו שיחדור לי ללב ויטלטל את עולמי כפי שהוא טלטל את עולמם של תושבי ספינלונגה. בנוסף אגיד שהדרמה שהייתה בסוף הספר הרסה לי את הצפיות, ומשם כבר הבנתי שאת עיקר הספר קראתי. לטעמי זה היה קצת קיטשי וזה פגם בספר, אך כמובן זו דעתי האישית. מה גם שיש לי קצת ביקורת על הסיבה לספר בעצם את הסיפור. הסיבה שסופיה בחרה לנצור את עברה אבל ניחא, זה לא כל-כך משנה. בקיצור, ספר באמת טוב, הוא סוחף וענייני, לי הוא חידש רבות בנושא מחלת הצרעת וזו אחת הסיבות שהכי נהניתי לקרוא אותו.