אבי בלומשטיין חי בתוך סדק. הסדק שממנו הוא יוצא לגיחות קצרות (בעיקר להיפגש עם חברו ערן בדינרי) ,סוגר עליו יותר ויותר .מהרגע שבו ניצל מניסיון ההתאבדות שלו, הוא מנסה לשרוד. אולי עד הניסיון הבא שיצליח .אין לו תקווה בחייו, המפגשים עם הסופר ערן בדינרי שלפעמים נדמה כי הם אחד, נותנים לו תקווה מצד אחד (ערן מפציר בו שיכתוב ) ומצד שני מדרדרים אותו רגשית שהרי ערן חי בסדק משלו. בלומשטיין מייצג את האנשים השקופים .האנשים שאנחנו רואים ולא רוצים לראות .האנשים שאנחנו מרחמים עליהם אבל בעצם רוצים להקיא אותם מהחברה (תרתי משמע) כי הם פגועים ,כי הם לא הולכים בתלם.נוח לנו שיש מסגרות ומשבצות ושכל אחד ישב במרובע השייך לו. אבל גיבורי חתול רחוב לא מצליחים (ולא רוצים אולי) להיכנס למרובע .אולי הסדק שלהם מתומן . הקריאה של הנובלה אינה פשוטה משום שהיא אמיתית, אוטוביוגרפית. בלומשטיין רק רוצה להגיע הביתה בשלום (לסדק שלו) כל מה שמפריע בדרך (אנשים, נשים, וכו) מציקים לו. אין לו את היכולת והכלים להתמודד איתם.גם אם מושיטים לו יד (למשל ענת) הוא נרתע מלקבל את חמימותה. את המנחה. בכל אחד מאיתנו קיימים אבי וערן אצל חלק מאיתנו הם ממלאים אחוז גדול יותר, אצל חלק הם מודחקים אבל הם קיימים ובספר הם מקבלים את הבמה שלהם ולרגע אחד אור הזרקורים עליהם .

אבי בלומשטיין חי בתוך סדק. הסדק שממנו הוא יוצא לגיחות קצרות (בעיקר להיפגש עם חברו ערן בדינרי) ,סוגר עליו יותר ויותר .מהרגע שבו ניצל מניסיון ההתאבדות שלו, הוא מנסה לשרוד. אולי עד הניסיון הבא שיצליח .אין לו תקווה בחייו, המפגשים עם הסופר ערן בדינרי שלפעמים נדמה כי הם אחד, נותנים לו תקווה מצד אחד (ערן מפציר בו שיכתוב ) ומצד שני מדרדרים אותו רגשית שהרי ערן חי בסדק משלו. בלומשטיין מייצג את האנשים השקופים .האנשים שאנחנו רואים ולא רוצים לראות .האנשים שאנחנו מרחמים עליהם אבל בעצם רוצים להקיא אותם מהחברה (תרתי משמע) כי הם פגועים ,כי הם לא הולכים בתלם.נוח לנו שיש מסגרות ומשבצות ושכל אחד ישב במרובע השייך לו. אבל גיבורי חתול רחוב לא מצליחים (ולא רוצים אולי) להיכנס למרובע .אולי הסדק שלהם מתומן . הקריאה של הנובלה אינה פשוטה משום שהיא אמיתית, אוטוביוגרפית. בלומשטיין רק רוצה להגיע הביתה בשלום (לסדק שלו) כל מה שמפריע בדרך (אנשים, נשים, וכו) מציקים לו. אין לו את היכולת והכלים להתמודד איתם.גם אם מושיטים לו יד (למשל ענת) הוא נרתע מלקבל את חמימותה. את המנחה. בכל אחד מאיתנו קיימים אבי וערן אצל חלק מאיתנו הם ממלאים אחוז גדול יותר, אצל חלק הם מודחקים אבל הם קיימים ובספר הם מקבלים את הבמה שלהם ולרגע אחד אור הזרקורים עליהם .

אבי בלומשטיין חי בתוך סדק. הסדק שממנו הוא יוצא לגיחות קצרות (בעיקר להיפגש עם חברו ערן בדינרי) ,סוגר עליו יותר ויותר .מהרגע שבו ניצל מניסיון ההתאבדות שלו, הוא מנסה לשרוד. אולי עד הניסיון הבא שיצליח .אין לו תקווה בחייו, המפגשים עם הסופר ערן בדינרי שלפעמים נדמה כי הם אחד, נותנים לו תקווה מצד אחד (ערן מפציר בו שיכתוב ) ומצד שני מדרדרים אותו רגשית שהרי ערן חי בסדק משלו. בלומשטיין מייצג את האנשים השקופים .האנשים שאנחנו רואים ולא רוצים לראות .האנשים שאנחנו מרחמים עליהם אבל בעצם רוצים להקיא אותם מהחברה (תרתי משמע) כי הם פגועים ,כי הם לא הולכים בתלם.נוח לנו שיש מסגרות ומשבצות ושכל אחד ישב במרובע השייך לו. אבל גיבורי חתול רחוב לא מצליחים (ולא רוצים אולי) להיכנס למרובע .אולי הסדק שלהם מתומן . הקריאה של הנובלה אינה פשוטה משום שהיא אמיתית, אוטוביוגרפית. בלומשטיין רק רוצה להגיע הביתה בשלום (לסדק שלו) כל מה שמפריע בדרך (אנשים, נשים, וכו) מציקים לו. אין לו את היכולת והכלים להתמודד איתם.גם אם מושיטים לו יד (למשל ענת) הוא נרתע מלקבל את חמימותה. את המנחה. בכל אחד מאיתנו קיימים אבי וערן אצל חלק מאיתנו הם ממלאים אחוז גדול יותר, אצל חלק הם מודחקים אבל הם קיימים ובספר הם מקבלים את הבמה שלהם ולרגע אחד אור הזרקורים עליהם .

אבי בלומשטיין חי בתוך סדק. הסדק שממנו הוא יוצא לגיחות קצרות (בעיקר להיפגש עם חברו ערן בדינרי) ,סוגר עליו יותר ויותר .מהרגע שבו ניצל מניסיון ההתאבדות שלו, הוא מנסה לשרוד. אולי עד הניסיון הבא שיצליח .אין לו תקווה בחייו, המפגשים עם הסופר ערן בדינרי שלפעמים נדמה כי הם אחד, נותנים לו תקווה מצד אחד (ערן מפציר בו שיכתוב ) ומצד שני מדרדרים אותו רגשית שהרי ערן חי בסדק משלו. בלומשטיין מייצג את האנשים השקופים .האנשים שאנחנו רואים ולא רוצים לראות .האנשים שאנחנו מרחמים עליהם אבל בעצם רוצים להקיא אותם מהחברה (תרתי משמע) כי הם פגועים ,כי הם לא הולכים בתלם.נוח לנו שיש מסגרות ומשבצות ושכל אחד ישב במרובע השייך לו. אבל גיבורי חתול רחוב לא מצליחים (ולא רוצים אולי) להיכנס למרובע .אולי הסדק שלהם מתומן . הקריאה של הנובלה אינה פשוטה משום שהיא אמיתית, אוטוביוגרפית. בלומשטיין רק רוצה להגיע הביתה בשלום (לסדק שלו) כל מה שמפריע בדרך (אנשים, נשים, וכו) מציקים לו. אין לו את היכולת והכלים להתמודד איתם.גם אם מושיטים לו יד (למשל ענת) הוא נרתע מלקבל את חמימותה. את המנחה. בכל אחד מאיתנו קיימים אבי וערן אצל חלק מאיתנו הם ממלאים אחוז גדול יותר, אצל חלק הם מודחקים אבל הם קיימים ובספר הם מקבלים את הבמה שלהם ולרגע אחד אור הזרקורים עליהם .

אבי בלומשטיין חי בתוך סדק. הסדק שממנו הוא יוצא לגיחות קצרות (בעיקר להיפגש עם חברו ערן בדינרי) ,סוגר עליו יותר ויותר .מהרגע שבו ניצל מניסיון ההתאבדות שלו, הוא מנסה לשרוד. אולי עד הניסיון הבא שיצליח .אין לו תקווה בחייו, המפגשים עם הסופר ערן בדינרי שלפעמים נדמה כי הם אחד, נותנים לו תקווה מצד אחד (ערן מפציר בו שיכתוב ) ומצד שני מדרדרים אותו רגשית שהרי ערן חי בסדק משלו. בלומשטיין מייצג את האנשים השקופים .האנשים שאנחנו רואים ולא רוצים לראות .האנשים שאנחנו מרחמים עליהם אבל בעצם רוצים להקיא אותם מהחברה (תרתי משמע) כי הם פגועים ,כי הם לא הולכים בתלם.נוח לנו שיש מסגרות ומשבצות ושכל אחד ישב במרובע השייך לו. אבל גיבורי חתול רחוב לא מצליחים (ולא רוצים אולי) להיכנס למרובע .אולי הסדק שלהם מתומן . הקריאה של הנובלה אינה פשוטה משום שהיא אמיתית, אוטוביוגרפית. בלומשטיין רק רוצה להגיע הביתה בשלום (לסדק שלו) כל מה שמפריע בדרך (אנשים, נשים, וכו) מציקים לו. אין לו את היכולת והכלים להתמודד איתם.גם אם מושיטים לו יד (למשל ענת) הוא נרתע מלקבל את חמימותה. את המנחה. בכל אחד מאיתנו קיימים אבי וערן אצל חלק מאיתנו הם ממלאים אחוז גדול יותר, אצל חלק הם מודחקים אבל הם קיימים ובספר הם מקבלים את הבמה שלהם ולרגע אחד אור הזרקורים עליהם .

אבי בלומשטיין חי בתוך סדק. הסדק שממנו הוא יוצא לגיחות קצרות (בעיקר להיפגש עם חברו ערן בדינרי) ,סוגר עליו יותר ויותר .מהרגע שבו ניצל מניסיון ההתאבדות שלו, הוא מנסה לשרוד. אולי עד הניסיון הבא שיצליח .אין לו תקווה בחייו, המפגשים עם הסופר ערן בדינרי שלפעמים נדמה כי הם אחד, נותנים לו תקווה מצד אחד (ערן מפציר בו שיכתוב ) ומצד שני מדרדרים אותו רגשית שהרי ערן חי בסדק משלו. בלומשטיין מייצג את האנשים השקופים .האנשים שאנחנו רואים ולא רוצים לראות .האנשים שאנחנו מרחמים עליהם אבל בעצם רוצים להקיא אותם מהחברה (תרתי משמע) כי הם פגועים ,כי הם לא הולכים בתלם.נוח לנו שיש מסגרות ומשבצות ושכל אחד ישב במרובע השייך לו. אבל גיבורי חתול רחוב לא מצליחים (ולא רוצים אולי) להיכנס למרובע .אולי הסדק שלהם מתומן . הקריאה של הנובלה אינה פשוטה משום שהיא אמיתית, אוטוביוגרפית. בלומשטיין רק רוצה להגיע הביתה בשלום (לסדק שלו) כל מה שמפריע בדרך (אנשים, נשים, וכו) מציקים לו. אין לו את היכולת והכלים להתמודד איתם.גם אם מושיטים לו יד (למשל ענת) הוא נרתע מלקבל את חמימותה. את המנחה. בכל אחד מאיתנו קיימים אבי וערן אצל חלק מאיתנו הם ממלאים אחוז גדול יותר, אצל חלק הם מודחקים אבל הם קיימים ובספר הם מקבלים את הבמה שלהם ולרגע אחד אור הזרקורים עליהם .