מה מביא אותי לכתוב ביקורת בשלוש וחצי לפנות בוקר? דיון על הספר כמובן. אשמת הכוכבים הוא ספר שלקחתי לי לקרוא ביום כיפור האחרון , קראתי אותו עברית ואנגלית במקביל . התרגום של הספר כ"כ מרגיש רדוד , כך שלי מרגיש שמזלזלים בקוראים הישראלים , מה שכן העטיפה הישראלית הרבה יותר טובה מהעטיפה המשעממת המקורית. אשמת הכוכבים הוא ספר סוחט דמעות , וגם אני מודה בכיתי לא מעט ( בן אדם רגשן , תתמודדו ) הרעיון של ספר בתוך ספר מצד אחד זה רעיון מעולה , אבל מצד שני זה גורם לעומס רב ברצון להבין את המתרחש בספר שהוכנס לספר. התבלבלתי מעצמי , מה שכן באשמת הכוכבים יש את הניסיון הזה והוא עובר , אך בקושי. אשמת הכוכבים בא עם המון נגיעות פילוסופיות שאליהן נורא התחברתי , כמו תהייה מה יהיה אחרי שאני לא אהיה פה, חשבתי על זה לפני שהתחלתי לקרוא את הספר , ואני חושבת על זה הרבה יותר לאחר מכן . כן יש את התהייה הזו , וכן אני מתה לדעת , אבל אין דרך לדעת, כמו שאין דרך להימנע מליפול אל תהום הנשייה , גם אני רוצה להשאיר פה חותם , אבל זה לא יקרה , כי כולם בני אדם ובסופו של דבר כל אדם שאי פעם הכיר ואהב אותך ימות , וזה הטבע . לי אישית מרגיש שהספר משתנה באמצע , תחילת הספר הוא נורא סרקסטי וציני ולאט לאט הספר הופך לסיפור אהבה מסורטן , אך גם אם אגיד שלא אהבתי את סיפור האהבה של גאס והייזל אשקר . כי כן אהבתי אותו. -במהלך כל הספר מתחילתו ועד סופו ידעתי שמישהו עומד למות , ידעתי שזה יקרה הייתי בטוחה שזו הייזל , ולמען האמת כבר בקטע עם המים בראות האמתי שהיא תמות . אבל לא זו לא היא . - הדמויות בספר , אוח . אני ממש לא אפרט על כל דמות , ממש בקטנה . ~ הייזל - הייזל יקרה , כל תחילת הספר את צינית וסרקסטית לרוב , אך את דיכאונית לרוב , אך אוגוסטוס מצליח טיפה להוציא ממך את זה , ברגעי אושר קטנים , הדיכאון שלה משקף בני נוער רבים , שנשאבים אל הדיכאון הזה. ~ גאס - נשמע כמו גבינה , נתחיל מזה , אוגוסטוס הוא דמות די מיוחדת שלא רואים בכל ספר , הוא לא על משבצת הבן החתיך , שתמיד לצד הגיבורה ללא מחשבות משלו , על המשבצת הזו לא עומד אף אחד. גאס הוא דמות חביבה למדי , ונורא התרגשתי ממנו בחלקים רבים מן הספר. ~ אייזק - דמות למופת , כל רגעי השבר אשר גרמו לצחוק , הוא פשוט לא מפונק , הוציאו לו פאקינג את שתי העיניים והוא לא מתחיל להתבכיין על זה , הוא בכלל בוכה על משהו אחר , שכן כל אחד היה בוכה על זה בסופו של דבר. - הסרט , אגיד את זה בקצרה מושמטים הרבה קטעים חשובים דמויות אך הליהוק טוב . חוץ מזה שאייזק בכלל לא בלונדיני , אלא שחור שיער , כאילו מה קשה לכם לצבוע שיער לבלונדיני , עושים את זה בכל סרט. - לסיכום , הספר הוא ספר מנוקדת מבט שונה ממה שרגילים וסרטן הוא לא המרכז , זה ספר המשקף בני נוער בצורות רבות , לא בהכרח הקשורות לסרטן. אני מאוד אוהבת את הספר , והתחברתי אליו מאוד .

מה מביא אותי לכתוב ביקורת בשלוש וחצי לפנות בוקר? דיון על הספר כמובן. אשמת הכוכבים הוא ספר שלקחתי לי לקרוא ביום כיפור האחרון , קראתי אותו עברית ואנגלית במקביל . התרגום של הספר כ"כ מרגיש רדוד , כך שלי מרגיש שמזלזלים בקוראים הישראלים , מה שכן העטיפה הישראלית הרבה יותר טובה מהעטיפה המשעממת המקורית. אשמת הכוכבים הוא ספר סוחט דמעות , וגם אני מודה בכיתי לא מעט ( בן אדם רגשן , תתמודדו ) הרעיון של ספר בתוך ספר מצד אחד זה רעיון מעולה , אבל מצד שני זה גורם לעומס רב ברצון להבין את המתרחש בספר שהוכנס לספר. התבלבלתי מעצמי , מה שכן באשמת הכוכבים יש את הניסיון הזה והוא עובר , אך בקושי. אשמת הכוכבים בא עם המון נגיעות פילוסופיות שאליהן נורא התחברתי , כמו תהייה מה יהיה אחרי שאני לא אהיה פה, חשבתי על זה לפני שהתחלתי לקרוא את הספר , ואני חושבת על זה הרבה יותר לאחר מכן . כן יש את התהייה הזו , וכן אני מתה לדעת , אבל אין דרך לדעת, כמו שאין דרך להימנע מליפול אל תהום הנשייה , גם אני רוצה להשאיר פה חותם , אבל זה לא יקרה , כי כולם בני אדם ובסופו של דבר כל אדם שאי פעם הכיר ואהב אותך ימות , וזה הטבע . לי אישית מרגיש שהספר משתנה באמצע , תחילת הספר הוא נורא סרקסטי וציני ולאט לאט הספר הופך לסיפור אהבה מסורטן , אך גם אם אגיד שלא אהבתי את סיפור האהבה של גאס והייזל אשקר . כי כן אהבתי אותו. -במהלך כל הספר מתחילתו ועד סופו ידעתי שמישהו עומד למות , ידעתי שזה יקרה הייתי בטוחה שזו הייזל , ולמען האמת כבר בקטע עם המים בראות האמתי שהיא תמות . אבל לא זו לא היא . - הדמויות בספר , אוח . אני ממש לא אפרט על כל דמות , ממש בקטנה . ~ הייזל - הייזל יקרה , כל תחילת הספר את צינית וסרקסטית לרוב , אך את דיכאונית לרוב , אך אוגוסטוס מצליח טיפה להוציא ממך את זה , ברגעי אושר קטנים , הדיכאון שלה משקף בני נוער רבים , שנשאבים אל הדיכאון הזה. ~ גאס - נשמע כמו גבינה , נתחיל מזה , אוגוסטוס הוא דמות די מיוחדת שלא רואים בכל ספר , הוא לא על משבצת הבן החתיך , שתמיד לצד הגיבורה ללא מחשבות משלו , על המשבצת הזו לא עומד אף אחד. גאס הוא דמות חביבה למדי , ונורא התרגשתי ממנו בחלקים רבים מן הספר. ~ אייזק - דמות למופת , כל רגעי השבר אשר גרמו לצחוק , הוא פשוט לא מפונק , הוציאו לו פאקינג את שתי העיניים והוא לא מתחיל להתבכיין על זה , הוא בכלל בוכה על משהו אחר , שכן כל אחד היה בוכה על זה בסופו של דבר. - הסרט , אגיד את זה בקצרה מושמטים הרבה קטעים חשובים דמויות אך הליהוק טוב . חוץ מזה שאייזק בכלל לא בלונדיני , אלא שחור שיער , כאילו מה קשה לכם לצבוע שיער לבלונדיני , עושים את זה בכל סרט. - לסיכום , הספר הוא ספר מנוקדת מבט שונה ממה שרגילים וסרטן הוא לא המרכז , זה ספר המשקף בני נוער בצורות רבות , לא בהכרח הקשורות לסרטן. אני מאוד אוהבת את הספר , והתחברתי אליו מאוד .

מה מביא אותי לכתוב ביקורת בשלוש וחצי לפנות בוקר? דיון על הספר כמובן. אשמת הכוכבים הוא ספר שלקחתי לי לקרוא ביום כיפור האחרון , קראתי אותו עברית ואנגלית במקביל . התרגום של הספר כ"כ מרגיש רדוד , כך שלי מרגיש שמזלזלים בקוראים הישראלים , מה שכן העטיפה הישראלית הרבה יותר טובה מהעטיפה המשעממת המקורית. אשמת הכוכבים הוא ספר סוחט דמעות , וגם אני מודה בכיתי לא מעט ( בן אדם רגשן , תתמודדו ) הרעיון של ספר בתוך ספר מצד אחד זה רעיון מעולה , אבל מצד שני זה גורם לעומס רב ברצון להבין את המתרחש בספר שהוכנס לספר. התבלבלתי מעצמי , מה שכן באשמת הכוכבים יש את הניסיון הזה והוא עובר , אך בקושי. אשמת הכוכבים בא עם המון נגיעות פילוסופיות שאליהן נורא התחברתי , כמו תהייה מה יהיה אחרי שאני לא אהיה פה, חשבתי על זה לפני שהתחלתי לקרוא את הספר , ואני חושבת על זה הרבה יותר לאחר מכן . כן יש את התהייה הזו , וכן אני מתה לדעת , אבל אין דרך לדעת, כמו שאין דרך להימנע מליפול אל תהום הנשייה , גם אני רוצה להשאיר פה חותם , אבל זה לא יקרה , כי כולם בני אדם ובסופו של דבר כל אדם שאי פעם הכיר ואהב אותך ימות , וזה הטבע . לי אישית מרגיש שהספר משתנה באמצע , תחילת הספר הוא נורא סרקסטי וציני ולאט לאט הספר הופך לסיפור אהבה מסורטן , אך גם אם אגיד שלא אהבתי את סיפור האהבה של גאס והייזל אשקר . כי כן אהבתי אותו. -במהלך כל הספר מתחילתו ועד סופו ידעתי שמישהו עומד למות , ידעתי שזה יקרה הייתי בטוחה שזו הייזל , ולמען האמת כבר בקטע עם המים בראות האמתי שהיא תמות . אבל לא זו לא היא . - הדמויות בספר , אוח . אני ממש לא אפרט על כל דמות , ממש בקטנה . ~ הייזל - הייזל יקרה , כל תחילת הספר את צינית וסרקסטית לרוב , אך את דיכאונית לרוב , אך אוגוסטוס מצליח טיפה להוציא ממך את זה , ברגעי אושר קטנים , הדיכאון שלה משקף בני נוער רבים , שנשאבים אל הדיכאון הזה. ~ גאס - נשמע כמו גבינה , נתחיל מזה , אוגוסטוס הוא דמות די מיוחדת שלא רואים בכל ספר , הוא לא על משבצת הבן החתיך , שתמיד לצד הגיבורה ללא מחשבות משלו , על המשבצת הזו לא עומד אף אחד. גאס הוא דמות חביבה למדי , ונורא התרגשתי ממנו בחלקים רבים מן הספר. ~ אייזק - דמות למופת , כל רגעי השבר אשר גרמו לצחוק , הוא פשוט לא מפונק , הוציאו לו פאקינג את שתי העיניים והוא לא מתחיל להתבכיין על זה , הוא בכלל בוכה על משהו אחר , שכן כל אחד היה בוכה על זה בסופו של דבר. - הסרט , אגיד את זה בקצרה מושמטים הרבה קטעים חשובים דמויות אך הליהוק טוב . חוץ מזה שאייזק בכלל לא בלונדיני , אלא שחור שיער , כאילו מה קשה לכם לצבוע שיער לבלונדיני , עושים את זה בכל סרט. - לסיכום , הספר הוא ספר מנוקדת מבט שונה ממה שרגילים וסרטן הוא לא המרכז , זה ספר המשקף בני נוער בצורות רבות , לא בהכרח הקשורות לסרטן. אני מאוד אוהבת את הספר , והתחברתי אליו מאוד .

מה מביא אותי לכתוב ביקורת בשלוש וחצי לפנות בוקר? דיון על הספר כמובן. אשמת הכוכבים הוא ספר שלקחתי לי לקרוא ביום כיפור האחרון , קראתי אותו עברית ואנגלית במקביל . התרגום של הספר כ"כ מרגיש רדוד , כך שלי מרגיש שמזלזלים בקוראים הישראלים , מה שכן העטיפה הישראלית הרבה יותר טובה מהעטיפה המשעממת המקורית. אשמת הכוכבים הוא ספר סוחט דמעות , וגם אני מודה בכיתי לא מעט ( בן אדם רגשן , תתמודדו ) הרעיון של ספר בתוך ספר מצד אחד זה רעיון מעולה , אבל מצד שני זה גורם לעומס רב ברצון להבין את המתרחש בספר שהוכנס לספר. התבלבלתי מעצמי , מה שכן באשמת הכוכבים יש את הניסיון הזה והוא עובר , אך בקושי. אשמת הכוכבים בא עם המון נגיעות פילוסופיות שאליהן נורא התחברתי , כמו תהייה מה יהיה אחרי שאני לא אהיה פה, חשבתי על זה לפני שהתחלתי לקרוא את הספר , ואני חושבת על זה הרבה יותר לאחר מכן . כן יש את התהייה הזו , וכן אני מתה לדעת , אבל אין דרך לדעת, כמו שאין דרך להימנע מליפול אל תהום הנשייה , גם אני רוצה להשאיר פה חותם , אבל זה לא יקרה , כי כולם בני אדם ובסופו של דבר כל אדם שאי פעם הכיר ואהב אותך ימות , וזה הטבע . לי אישית מרגיש שהספר משתנה באמצע , תחילת הספר הוא נורא סרקסטי וציני ולאט לאט הספר הופך לסיפור אהבה מסורטן , אך גם אם אגיד שלא אהבתי את סיפור האהבה של גאס והייזל אשקר . כי כן אהבתי אותו. -במהלך כל הספר מתחילתו ועד סופו ידעתי שמישהו עומד למות , ידעתי שזה יקרה הייתי בטוחה שזו הייזל , ולמען האמת כבר בקטע עם המים בראות האמתי שהיא תמות . אבל לא זו לא היא . - הדמויות בספר , אוח . אני ממש לא אפרט על כל דמות , ממש בקטנה . ~ הייזל - הייזל יקרה , כל תחילת הספר את צינית וסרקסטית לרוב , אך את דיכאונית לרוב , אך אוגוסטוס מצליח טיפה להוציא ממך את זה , ברגעי אושר קטנים , הדיכאון שלה משקף בני נוער רבים , שנשאבים אל הדיכאון הזה. ~ גאס - נשמע כמו גבינה , נתחיל מזה , אוגוסטוס הוא דמות די מיוחדת שלא רואים בכל ספר , הוא לא על משבצת הבן החתיך , שתמיד לצד הגיבורה ללא מחשבות משלו , על המשבצת הזו לא עומד אף אחד. גאס הוא דמות חביבה למדי , ונורא התרגשתי ממנו בחלקים רבים מן הספר. ~ אייזק - דמות למופת , כל רגעי השבר אשר גרמו לצחוק , הוא פשוט לא מפונק , הוציאו לו פאקינג את שתי העיניים והוא לא מתחיל להתבכיין על זה , הוא בכלל בוכה על משהו אחר , שכן כל אחד היה בוכה על זה בסופו של דבר. - הסרט , אגיד את זה בקצרה מושמטים הרבה קטעים חשובים דמויות אך הליהוק טוב . חוץ מזה שאייזק בכלל לא בלונדיני , אלא שחור שיער , כאילו מה קשה לכם לצבוע שיער לבלונדיני , עושים את זה בכל סרט. - לסיכום , הספר הוא ספר מנוקדת מבט שונה ממה שרגילים וסרטן הוא לא המרכז , זה ספר המשקף בני נוער בצורות רבות , לא בהכרח הקשורות לסרטן. אני מאוד אוהבת את הספר , והתחברתי אליו מאוד .